הפלסטיק החד פעמי נמצא בכל מקום – במעמקי האוקיינוסים, בפסגות ההרים, בבטן של ציפורים ויונקים, במזון שאנו אוכלים ובאוויר שאנו נושמים. תוך פחות מ-70 שנה של ייצור המוני, הוא פילס את דרכו לכל פינה ופינה של כדור הארץ.
משבר זיהום הפלסטיק הוא אחד התסמינים הבולטים ביותר של מערכת כלכלית וחברתית מקולקלת אשר פוגעת גם בנו וגם בכדור הארץ שאנחנו קוראים לו בית – ממקסמים רווחים על חשבון הטבע והאדם.
תאגידים וממשלות פועלים על פי מודל כלכלי מופקר, שבו נוחות וצמיחה כלכלית גוברים על פני הרווחה האמיתית שלנו.
אך, מכיוון שפסולת הפלסטיק נמצאת בכל מקום וחומרת הבעיה ידועה לכולם, יש לנו הזדמנות מדהימה לפעול.
חשוב לדעת – מרבית הפלסטיק החד פעמי אשר מיוצר לא יכול או שפשוט אינו עובר שום תהליך מיחזור. כך הוא מסיים את דרכו קבור באדמה, נשרף, או מגיע למקורות המים, חופי הים ולבטנם של בעלי חיים. על מנת לעצור את משבר זיהום הפלסטיק, עלינו לסיים את תרבות השימוש בחד פעמי ולעבור למערכות יעילות של שימוש חוזר.
כמויות אדירות של חיות ימיות נמצאות מתות בכל רחבי העולם כשמערכת העיכול שלהן מלאה בפלסטיק.
החיות טועות לחשוב שפלסטיק ומיקרו פלסטיק הוא מזון וכך נגרם להם סבל נורא. גם חתיכת פלסטיק אחת הנמצאת בבטן של לוויתן או דולפין, היא אחת יותר מדי.
הפלסטיק פוגע לא רק בבעלי החיים, הוא גם מזיק לבריאות שלנו. חלקיקי פלסטיק נמצאים בכל דגימות דם ושתן ואדם בולע בממוצע 5 גרם פלסטיק בשבוע, זהה למשקל של כרטיס אשראי!
יש תעשייה שנהנית מהנצחת המצב הקיים: תאגידי הדלקים שמייצרים את הפלסטיק, קמעונאים שמשווקים את המוצרים האלה וחברות ענק כמו קוקה-קולה, פפסיקו ויונילוור אשר מבססות את המודל שלהם על פלסטיק חד פעמי ללא אחריות על הזיהום שהם יוצרים.
במדינות רבות בעולם, כבר החלו לאסור על שימוש בכלים חד פעמיים מסויימים. בנובמבר 2022 אף התקיימה הועידה העולמית הראשונה לכינון אמנת פלסטיק בינלאומית אשר תגביל את הייצור ותבסס מערכת מחייבת שמטרתה להוביל את השוק אל מעבר לעידן הפלסטיק. אנחנו בגרינפיס פועלים מול נציגי המדינות השונות, כולל ישראל, על מנת שאמנת הפלסטיק תהיה אמנה חזקה ושאפתנית.
מה בישראל?
פסולת זבל חד-פעמי
ישראל היא בין המדינות המזוהמות ביותר על ידי פלסטיק. הזיהום הוא משמעותי ביותר ונמצא במגמת עלייה. יש בארץ לא מעט יוזמות מבורכות לצמצום השימוש בפלסטיק, בעיקר על ידי רשויות מקומיות, אבל נדרשת פעולה חריפה יותר, כפי שהציבור דורש, על מנת לצמצם בצורה משמעותית את כמויות הפסולת המציפות את ישראל. על המשרד להגנת הסביבה לאמץ מדיניות שאפתנית בהרבה על פי עקרונות הדירקטיבה האירופאית הקוראת לאסור מהר את השימוש בפלסטיק החד פעמי אך בהדרגה ולפי קריטריונים ברורים וברי ביצוע. הפלסטיק הוא חומר רעיל: לבקבוק חד פעמי בו משתמשים כמה דקות, לוקח 450 שנה (!) עד שיתפרק לחלוטין. לכן אנחנו מוצאים את פסולת הפלסטיק בכל מקום: בנהרות ובאגמים, בים, בקרקעית האוקיינוסים ובשטחים הפתוחים בטבע. כך הוא נספג בגוף של כל אחת ואחד מאיתנו במי השתייה שאנו שותים, במזון ואפילו במלחים.
הפלסטיק חונק למוות את בעלי החיים: ציפורים, יונקים, צבים ודגים, ומשתלב בשרשרת המזון של כולנו באופן הרסני.
המיחזור לבדו לא יפתור את הבעיה: למעלה מ-90% מכל הפלסטיק שאי פעם יוצר, לא עבר מיחזור. למעשה כל חתיכת פלסטיק שנוצרה אי פעם – עדיין קיימת. ממשלות ותאגידים ממשיכים להשקיע במיחזור כפיתרון אבל מדובר במערכת בינלאומית שבורה ולא מתפקדת. אי אפשר להמשיך לטעון שניתן למחזר פלסטיק כשבמציאות זה בלתי אפשרי: פשוט אין לכך את התשתיות המתאימות.
מה שסומן כ״ממוחזר״ צץ לו לפתע במדינות חסרות מזל
על מדינות המייצאות את פסולת הפלסטיק שלהן לקחת אחריות על הזוהמה אותה הם יוצרים, במקום לשלוח אותה למדינות אחרות. לא רק מקורות המים והאוקיינוסים שלנו מזוהמים בפלסטיק, קהילות עניות בכל רחבי העולם מתמודדות עם השפעות ההרסניות על הבריאות וסביבת מחייתם כתוצאה מתרבות החד פעמי של התאגידים. על מנת ליצור שינוי אמיתי ולהפחית את זיהום הפלסטיק אנחנו חייבים לשנות באופן דרמטי את תרבות החד פעמי בכל העולם ולהשקיע במערכות לשימוש חוזר ומלא מחדש.
הפתרונות ה״מזויפים״
לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על תכניות והתחייבויות של תאגידים לעבור לאריזות ״ירוקות ומתקדמות״. בפועל שום דבר ממה שהם עשו עד כה לא מנע מהאריזות החד פעמיות הממותגות שלהם לעשות את דרכן לטבע בכל נק׳ על פני כדור הארץ. על מנת לעצור את משבר זיהום הפלסטיק, לחברות יש את האחריות לפתח ולחשוב מחדש איך מוצרים ימכרו לאנשים בלי אריזות חד פעמיות. מעבר מאריזות ומוצרים מפלסטיק חד פעמי לנייר, ביופלסטיק או קומפוסט זה לא הפתרון, זה בסך הכל גרינווש המנציח את תרבות הצריכה החד פעמית.
ומה בנוגע לשריפת פלסטיק?
״מיחזור כימי״ הוא בכלל לא מיחזור; מדובר בטכנולוגיות מסוכנות ויקרות העושות שימוש בכימיקלים או בחום על מנת להשיב את הפלסטיק למצב גולמי (נפט בד״כ). עד כה, מרבית יוזמות אלו פועלות בהעדר שקיפות וללא שום מידע מהימן על ההשלכות הבריאותיות והסביבתיות שלהן. סיכון נוסף בבניית תשתיות יקרות עבור ״מיחזור כימי״ הוא בכך שהוא יחייב את המשך הייצור של פלסטיק חד פעמי על מנת להנציח את הביקוש לפסולת עבור אתרי ״מיחזור״ כימיים. במקום להשקיע בפתרונות מורכבים ומסוכנים שינציחו את המצב הקיים, על החברות להשקיע את מאמציהן בהפחתת כמויות הפלסטיק שהן מייצרות.
אבל יש מה לעשות:
אנחנו בגרינפיס פועלים הן במישור הבינלאומי לקידום אמנת פלסטיק חזקה והן במישור הארצי מול המשרדים הממשלתיים ומקבלי ההחלטות על מנת לקדם חקיקה ורגולציה שתוציא את הפלסטיק החד פעמי מחיינו.
בנוסף, אנו פועלים בשטח, בעזרת מאות המתנדבים והמתנדבות שלנו ברחבי הארץ לקידום יוזמות שנועדו להחליף את החד פעמי באירועי תרבות ומוזיקה, בעולמות הטייק-אווי, וברשתות השיווק.