רטרו: הכל על המאבק בצייד לוויתנים

זום

פעולת גרינפיס למניעת צייד לוויתנים

בשנת 1982, לאחר לחץ מסיבי מתמשך מהקהילה הבינלאומית, הסכים ה IWC

(International Whaling Commission ) איגוד צייד הלוויתנים הבינלאומי (אשר הוקם ב 1946), לפיקוח על צייד הלוויתנים. התקנות עצמן נכנסו לתוקף רק בשנת 1986.

כיום, צייד הלוויתנים שוב נמצא בעלייה, זאת בשל מדינות כמו נורווגיה – אשר ממשיכה לצוד בניגוד להסכמי הIWC- ויפן, אשר מתרצת את הצייד כ”מחקר מדעי” אך למעשה בשר הליוויתנים נמכר בסופו של דבר בשווקים במחירים גבוהים.

במהלך השנים האחרונות הגבירו שתי מדינות אלה את הלחץ על הIWC להסיר את ההגבלות על צייד ליוויתנים. הסרת הפיקוח יצור מצב בו אוכלוסיית הליוויתנים בעולם – אשר אט אט משתקמת משנים של ניצול – תסבול שוב מהדרדרות מהירה בשל צייד פרוע אשר יתווסף לבעיות אחרות מעשי ידי האדם מהן סובלים יונקים אלו, כגון זיהום ימים ,התחממות כדה”א ודייג יתר של מזון הלוויתנים. אל שתי אומות אלו הצטרפה באוגוסט 2003 גם איסלנד, אשר הודיעה כי היא חוזרת לצוד ליוויתנים למטרות “מחקר”.

מעבר לצייד מסחרי של לליוויתנים קיים (ומאושר ע”י ה IWC ) צייד ליוויתנים מסורתי ע”י קהילות ילידים. גרינפיס אינו מתנגד לצייד זה (אך גם אינו תומך).

בעולם קיימים מינים שונים של ליוויתנים אשר קרוב לוודאי ההמפ-בק HUMPBACK הוא המוכר והאהוב שבהם על אוהבי הליוויתנים.

ההמפ-בק, המגיע בבגרותו למשקל של 30 – 25 טונות ולאורך של עד 15 מטרים, אינו צולל בדרך כלל ליותר מ-10 דקות ונהנה לשחות לאיטו ונמצא בכל האוקיאנוסים, מה שהפך אותו לקל ביותר למחקר וצפייה כמו גם למטרה “נוחה” לצייד. לכן גם אוכלוסיית ההמפ-בקים ברחבי העולם הצטמצמה ביותר מ100,000 ועומדת היום על כ 15,000 – 12,000.

גורם נוסף אשר עזר להצטמצמות האוכלוסייה הינה העובדה כי משך ההריון אצל נקבת הליוויתן הוא כ11 וחצי חודשים, גיל הבגרות המינית מגיע בסביבות גיל 5, אך תהליך הגדילה מסתיים בגיל 10. כיוון שנקבת הליוויתן מעדיפה זכרים בוגרים נוצר מצב בו הזכרים הצעירים אינם באים לידי ביטוי מיני וריבוי עד גיל מאוחר יותר בחייהם.

בשנות השישים של המאה הקודמת היה ברור כי אוכלוסיית ההמפ-בק קרובה לכליון ובשנת 1956 נאסר צייד ההמפ-בק בצפון האוקיאנוס האטלנטי, ב 1963 באוקיאנוס הדרומי

וב 1966 בצפון האוקינוס הפסיפי. למרות הכל גם היום ליוויתן זה עדיין ניצוד באיים הקריבים ובגרינלנד.

בעיה נוספת העומדת בפני ההמפ-בק הינה רשתות למטרות דייג ואחרות. כאשר לוויתן נלכד ברשת ואינו מסוגל להגיע אל פני המים הוא טובע. בחופן המזרחי של ארה”ב וקנדה ידוע על מקרים רבים של ליוויתנים אשר נלכדו ברשתות דיג, ובאוסטרליה נלכדים ליוויתנים מידי שנה ברשתות כרישים אשר פרושות לאורך חופיה הארוכים של היבשת על מנת למנוע הגעה של כרישים לחופי הרחצה.

בעיה חדשה אשר נוספה בשנים האחרונות היא התנגשויות עם אוניות. צפיפותם של כלי שייט ורעשי הרקע שהם יוצרים, כמו גם ספינות ציי סחר גדולות יותר ומהירות יותר משנה לשנה יוצרים מצב שבו הלוויתן אינו מסוגל תמיד “לפנות נתיב” לאוניה. הרבה ציי סוחר חוצים בדרכם ליעדיהם נתיבי הגירה ומזון של ליוויתנים, דבר אשר מגדיל בהכרח את סכנת ההתנגשות.

בשנים האחרונות, בעקבות העניין הגובר והולך של צופיי לוויתנים כיים חשש שגם תעשיה זו ללא הפיקוח המתאים תהפוך מגורם המקרב בין האדם ללוויתן לבעיה של חדירה “לתחום הפרט” של להקות הליוויתנים ולהעשרת כמות הבעיות העומדות היום מול אוכלוסיית הליוויתנים.

גרינפיס החל את המאבק נגד צייד ליוויתנים ב 1975 כאשר היה ברור מעל לכל ספק כי אוכלוסיית הלוויתנים בעולם נמצאת בסכנה.

המאבק החל ונמשך לאורך שנים בדרכים רבות:

*הפעלת שדולות אל מול ממשלות ברחבי העולם לאשרור ואכיפת חוקי צייד הליוויתנים של ה-IWC

*מעקב וחשיפה של אוניות העוסקות בצייד ליוויתנים והבאת הוכחות מצולמות אל עיני העולם, בפעולות ישירות ופעולות תיעוד.

*חינוך במדינות מסביב לעולם כולל יפן ונורווגיה על חשיבות ההגנה והשמירה על אוכלוסיית הליוויתנים.

*השתתפות כצד פעיל בישיבות השנתיות של ה-IWC וה-CITES (הועדה הבינלאומית לסחר במינים נכחדים).

*גרינפיס פעל להכרזת אנטרקטיקה וסביבתה הימית כאזור מוגן לבע”ח.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתרים הללו:

אתר הליוויתנים של גרינפיס: http://whales.greenpeace.org

אתר החברה להגנה על דולפינים וליוויתנים: www.wdcs.org