אז איך אני נכנסתי לתמונה? אחרי סיום התואר במדעי הסביבה הימית, הגעתי לגרינפיס במקרה משמח. חבריי יאמרו שזה היה גורל. בשנים האחרונות זכיתי להיות חלק קבוע בצוות הספינה של גרינפיס, והשתתפתי בכמה קמפיינים, חלקם הצליחו, חלקם נכשלו, וחלקם, כמו הקמפיין הנוכחי להגנה על האוקיינוסים שלנו, עדיין ממשיכים.
אז למה אני כאן? מהרבה סיבות. בתור ימאית, הקמפיין הנוכחי להגנת האוקיינוסים שלנו, קרוב מאד לליבי.
במשך מאות שנים האוקיינוסים שלנו קיימו אותנו, סיפקו לנו מזון, פרנסה, דרכי תחבורה ומסחר. החופים והשוניות מצאנו סיפקו לנו צרכים רחוניים גופניים כאחד. יחסינו עם האוקיינוסים הנם עתיקים ביותר – ברוב התרבויות שלנו ישנו פולקלור עשיר ביחס לאוקיינוסים, לירח ולגאות.
בהיסטוריה העכשווית, האוקיינוסים מספקים לנו עושר רב של גז ונפט. החרבנו את אוכלוסיות שלמות של דגים, ציפורי ים ויונקים ימיים, והשתמשנו בשטחים הימיים כאתרים השלכת פסולת תעשייתית רעילה, פסולת גרעינית מסוכנת, תעשיית הנשק ושפכי ביוב מזהמים. ובנוסף לכל אלו, התוצאות החמורות של שינויי האקלים משפיעות לרעה על המערכת האקולוגית הימית, שכבר נמצאת במשבר עמוק גם כך.
הזמן אוזל. נתונים מראים כי האוקיינוסים לא מסוגלים לעמוד ברמת ההתעללות הקשה מבלי להיפגע אנושות הסביבה הימית אינה משאב שלא יכול להיגמר לעולם, כפי שטוענים אלו שמרוויחים כסף מניצולם. עם זאת, האוקיינוסים הם מערכת מדהימה במורכבותה, חיה ונושמת, שתצליח להתחדש בדרך פלא, אבל רק אם יניחו לה לעשות זאת ויפסיקו להתעלל בה כפי שקורה היום.
אייננו רוצים להפסיק לגמרי את השימושים הרבים במשאב הזה, אבל אם נוציא מהתמונה את הרווח המיידי והפרטי ונדאג לטובת הכלל, ואם נקדם את האינטרס העתידי במקום העכשווי, רשת גלובלית של שמורות טבע ימיות היא הדבר הכי הגיוני ונכון לקדם. החל מהפלנקטון המיקרוסקופי, עד הלוויתן הגדול ביותר, כל דבר על פני כדור הארץ מהווה מרכיב חשוב ומושלם מהשלם הגדול. אני כאן, כמו תמיד, כי אינני מסוגלת לראות אותנו מאבדים אף לא עוד חלק אחד כל כך מושלם.
בברכת משב רוח נעים וימים שקטים.
פני