בים העמוק של ישראל יש חיים מופלאים. הים התיכון מכיל מישורים עמוקים ונרחבים מאוד, שבהם מצויות תעלות התחומות במדרונות, ומהווה בית גידול חשוב ליונקים ימיים. נמצאים בו גם אלמוגי עומק, מרבדי ספוגים, נביעות גז קרות ייחודיות, כרישים, צבי ים ולפחות 12 מיני יונקים ימיים שזוהו באופן אקראי ובהם לוויתן מצוי, לוויתן ראשתן, זיפיוס חלול-חרטום ומספר מיני דולפינים. כאן תוכלו לקרוא על חמשת מיני היונקים – שני לוויתנים ו-3 מיני דולפינים – שככל הנראה חיים בדרך קבע בים התיכון ואף מול חופי ישראל.
אלה המינים אותם אנו מצפים (בהתרגשות רבה) לפגוש במסע הנוסף שלנו אל לב הים התיכון.
1. לוויתן זיפיוס חלול-חרטום
זיפיוס חלול-חרטום הוא מין יחיד בסוגו במשפחת לוויתני המקור, המונה כ-20 מינים ו-6 סוגים, והוא גם הנפוץ ביותר מביניהם. טווח התפוצה שלו הוא הרחב ביותר במשפחה, ונוכל למצוא אותו במרבית האוקיינוסים והימים ברחבי העולם. המין אינו מצוי בסכנת הכחדה.
אורכם נע בין 5 ל-7 מטרים ומשקלם בין 2 ל-3 טונות. אין הבדל משמעותי בין הזכרים והנקבות במבנה או גודל הגוף. גודלם בינוני, גופם עגול וחסון עם סנפירי חזה קטנים ועל גבם סנפיר משולש. סנפיר הזנב רחב – עד כרבע מאורך הגוף. ראשם קטן, המקור בלתי מובחן וזווית הפה קעורה מעט כלפי מעלה, מה שמעניק להם מראה ״מחייך״. לוויתנים אלה שוחים לבדם (בעיקר הזכרים) או בקבוצות קטנות של 2-7 פרטים, אך תועדו גם קבוצות גדולות של עד 25 פרטים.
צבעם נע בין אפור כהה לחום-אדמדם ולעיתים אף כתום-צהבהב, כשהשניים האחרונים נגרמים כתוצאה מהדבקה באצות מיקרוסקופיות מסוימות. חלקם התחתון בהיר יותר, קצה ראשם לבנבן עם עיגול של צבע כהה סביב העיניים. גופם, במיוחד של הזכרים, מכוסה בצלקות הנראות כקווים ישרים או סימנים עגולים כתוצאה מנשיכות. צבעם מבהיר עם התבגרותם.
רק לעיתים רחוקות יפגינו לוויתנים ממין זיפיוס חלול-חרטום התנהגות אקטיבית במיוחד כשהם שוחים על פני הים. שאיפתם מתרחשת באינטרוולים של 20-30 שניות, גובה הרסס כמטר ובזווית קלה קדימה ולעיתים קשה מאוד להבחין בה. כשהם מתכוננים לצלילת עומק יציץ הזנב מחוץ למים. לוויתנים אלה נחשבים לשיאני הצלילה מקרב היונקים – הם יכולים לצלול לעומק של עד 3000 מטרים, ולהישאר שם למעלה משעתיים. תזונתם מתבססת בעיקר על דיונונים ותמנונים אבל גם על דגים וסרטנים, והם שואבים את מזונם על ידי יצירת וואקום עם פיהם. תוחלת חייהם נעה בין 40 ל-60 שנים והם מגיעים לבגרות מינית בגילאי 7-11 שנים. רבייה והמלטה מתרחשות בכל עונות השנה אך בעיקר באביב. משך ההריון הוא שנה והנקבות ממליטות ולד אחד בכל שנתיים עד שלוש.
לוויתני זיפיוס חלול-חרטום מעדיפים מים עמוקים של מעל 1000 מטרים וחובבים מישורים עמוקים נרחבים, תעלות התחומות במדרונות וקניונים תת ימיים. נמצא אותם באוקיינוסים וימים בעלי אקלים ממוזג, טרופי וסב-טרופי והם נוטים לבסס אוכלוסיות קבועות בבתי גידול ספציפיים, ובהם גם הים התיכון. בין האיומים על לוויתני זיפיוס חלול-חרטום אפשר למנות הסתבכות ברשתות דיג וציוד רפאים, ציד וזיהום רעש מפעילות אנושית, לו הם רגישים במיוחד. אירועי החפה, בהם נמצאים לוויתנים מתים על החוף, קושרו לפעילותו של סונאר צבאי בקרבת מקום. רמות גבוהות של זיהום רעש בים מהווה דאגה הולכת וגוברת, במיוחד עבור צוללני עומק כמו לוויתני זיפיוס חלול-חרטום המשתמשים בקולות לצורך תקשורת, ניווט והזנה.
2. לוויתני ראשתן
לוויתני ראשתן, הנקראים גם לוויתני זרע, הם אחד ממיני הלוויתנים שחיים בים שלחופי ישראל. הם שייכים למשפחת הראשתנים והם מין לוויתני השיניים הגדול ביותר. הראשתנים הם גם בעל החיים שמפיק את הצלילים החזקים ביותר ונחשבים לאחד מהיונקים הימיים בעלי התפוצה הרחבה ביותר בעולם: נמצא אותם בכל האוקיינוסים והימים העמוקים, החל מקו המשווה ועד לקוטב הצפוני ואנטרקטיקה.
הם נקראים על שם ראשם הענק אבל גם על שם הנוזל הלבנבן דמוי השעווה שמצוי בכמות גדולה בראשם, שנחשב בעבר בטעות לזרע ומסייע להם לאכן הדים. חומר זה הפך אותם לאחד המינים המבוקשים בתעשיית ציד הלוויתנים: במשך כמעט 190 שנים ציד מסחרי הביא את הראשתנים לסף הכחדה. אף כי היום, ציד אינו מהווה איום משמעותי על הלוויתנים, אוכלוסייתם עדיין מתאוששת והם נחשבים למין פגיע.
צבעם של הראשתנים הוא בעיקר אפור כהה אך לחלקם מקטעים לבנים על הבטן. הם היונק הימי היחיד שפתח הנשימה שלו ממוקם באופן א-סימטרי בצד השמאלי של כתר הראש. מוחם הוא הגדול ביותר בעולם החי וראשם מהווה כשליש מגופם העצום. לסתם התחתונה צרה ובכל צד שלה ממוקמות בין 20 ל-26 שיניים. השיניים בלסת העליונה לעיתים נדירות חודרות את החניכיים לכיוון חלל הפה. הסניפירים, הקטנים ביחס לגודל הגוף, הם בצורת משוט וזנבם בצורת משולש. על גבם סנפיר קטן, נמוך, עבה ומעוגל.
לוויתני ראשתן צדים את מזונם בעומק הים, בדרך כלל בעומק של מאות מטרים מתחת לפני המים, והם מסוגלים לצלול לעומק של כ-3000 מטרים למשך למעלה משעה. לאחר צלילות עמוקות וארוכות הם עולים לפני הים לנשום ולהתאושש למשך מספר דקות, לפני שיצללו שוב. בשל העובדה שהראשתנים מבלים את מרבית זמנם במים העמוקים, תזונתם מתבססת על יצורים החיים בעומק הים כגון דיונונים, כרישים, חתולי ים ודגים מסויימים. הם צורכים מזון במשקל של כ-3-3.5% ממשקל גופם בכל יום.
נקבות הראשתן מגיעות לבגרות מינית בסביבות גיל 9, אז מואטת הצמיחה והן ממליטות ולד אחד כל 5 עד 7 שנים. משך ההריון הוא 16-14 חודשים והן מניקות למשך מספר שנים לאחר ההמלטה, למרות שמרבית הוולדות ניזונים מאוכל מוצק לפני גיל שנה. הנקבות מפסיקות לגדול סביב גיל 30, אז הן מגיעות לאורך של כ-10 מטרים. בעוד בעשר השנים הראשונות, הזכרים גדולים מהנקבות רק במעט, הם ממשיכים להתפתח ולגדול באופן משמעותי בשנות ה-30 לחייהם ומגיעים לבגרות פיזית רק בגיל 50, אז אורכם כ-16 מטר. הזכרים בדרך כלל לא יעסקו ברבייה עד שנות ה-20 המאוחרות שלהם.
רבות מהנקבות ייצרו קשרים חברתיים עמוקים וארוכי טווח עם נקבות אחרות ממשפחתן, ובממוצע – 12 נקבות וצאצאיהן יוצרים יחידה חברתית. בזמן שהנקבות יישארו עם היחידה החברתית שלהן כל חייהן באזורים טרופיים, הזכרים הצעירים יעזבו בין גילאי 4 ל-21 ויחברו לזכרים אחרים בגילם וגודלם, במה שנקרא ״בתי ספר לרווקים״. עם התבגרותם, הזכרים הגדולים ינועו לכיוון הקטבים, בתי הספר לרווקים הולכים ומצטמצמים והזכרים הגדולים ביותר ישחו פעמים רבות לבדם. זכרים בוגרים מינית ישובו מדי פעם לאזורי גידול טרופיים לצורכי רבייה.
מבין האיומים המרכזיים על לוויתני ראשתן ניתן למנות התנגשות בכלי שיט, במיוחד כשהם מתאוששים מצלילות עמוקות, הסתבכות בציוד דיג וציוד רפאים, זיהום רעש המפריע להם לאכול, לתקשר ולנווט בעת נדידה ואף פוגע בהם פיזית, פסולת ימית, משבר האקלים המשפיע על בתי גידול, אזורי רבייה ותפוצת מזון, ובמידה פחותה גם דליפות כימיקלים ונפט.
3. עבשן קטלני
עבשן קטלני שייך למשפחת הדולפיניים המכילה עשרות סוגים. הוא המין היחיד בסוגו ואחד הגדולים במשפחה. נמצא את העבשנים בכל רחבי העולם בכל האוקיינוסים הטרופיים והסב-טרופיים, וכן בים התיכון ובים הבלטי, במים העמוקים מ-1000 מטרים. הם מזכירים במראם את הלוויתן קטלן ושניהם תוקפים (וקוטלים לעיתים) לוויתנים. אין הרבה מידע מספרי על העבשן הקטלני – קשה לאמוד את מספרם וחלק מהאוכלוסיות שלהם מוגנות.
צבעם של העבשנים הוא אפור כהה ומראם הכללי שחור, פרט לצבע בהיר יותר בחלקם התחתון. הם גדולים ורזים, כשהזכרים גדולים מעט מהנקבות. שיניהם עבות במיוחד, מה שנתן להם את שמם. לסנפירי החזה צורה ייחודית דמויית האות S, הסנפיר הגבי ממוקם באמצע הגב ומתעקל בדרך כלל אחורה, ובאמצע זנבו ישנו חריץ. גודלן של הנקבות מגיע לכ-5 מטרים והזכרים למעל 6. משקלם של הפרטים הגדולים מגיע לכ-1300 קילוגרם. הם יכולים לצלול עד 18 דקות, במהירויות גבוהות ובעומק של 500-300 מטרים כדי לצוד. פעמים רבות העבשנים יקפצו עם מלוא גופם מחוץ למים, בעיקר כשהם תוקפים סוגי טרף מסוימים. בהוואי, שם נמצא אחד מריכוזי האוכלוסייה הגדולים, הם נצפו מקפיצים דגים באוויר לפני שהם אוכלים אותם.
לוויתני עבשן הם יצורים חברתיים וקהילתיים היוצרים קשרים חברתיים חזקים ומתרועעים גם עם יונקים ימיים אחרים, בעיקר עם דולפיננים. הם בדרך כלל יוצרים קבוצות קטנות של פרטים בודדים, אך קבוצות אלה עדיין ישתייכו לאוכלוסיה הכללית באזור שיכולה להתפרש לאורך עשרות קילומטרים. העבשנים הם טורפי-על הניזונים בעיקר מדגים ודיונונים, כשהם צדים בקבוצות קטנות ומפוזרות ביום ובלילה. כשעבשן מוצא טרף, פרטים נוספים ייתכנסו והטרף משותף בין כולם. שיתוף טרף נצפה גם בין חברי הקבוצה החברתית.
מוערך כי נקבות העבשן חיות עד 63 שנים והזכרים עד 58. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגילאים 8-11 והזכרים רק 8 עד 10 שנים מאוחר יותר. ייתכן שהנקבות מבייצות רק פעם בשנה ואף פחות מכך. ההריון אורך 16-11 חודשים ותקופת ההנקה בין שנה וחצי לשנתיים. משך הזמן בין הריון להריון מוערך ב-7 שנים. נצפתה ירידה בפוריות עם כניסת הנקבות לגיל המעבר בין גיל 44 ל-55.
האיום הגדול ביותר לעבשן הקטלני היא תעשיית הדיג, זאת משתי סיבות: הראשונה היא שהם נוטים להוריד דגים מקרסים ולעיתים מסתבכים בקרסים או בחוטי הדיג בעצמם. השנייה היא שתעשיית הדיג מתחרה איתם על הדגים המועדפים עליהם כמו טונה. בשל היותם טורפי-על המאריכים חיים, מצטברים רעלנים בגופם מהסביבה הימית ואף כאלה שמקורם ביבשה. רעלנים אלה יכולים להביא לבעיות פריון או מומים ביולוגיים. בנוסף, גודל אוכלוסייתם הקטן והיותם יצורים קהילתיים, מקטין את השונות הביולוגית שלהם ומגביר את פגיעותם בפני מחלות או שינויים סביבתיים. לבסוף, העבשן הקטלני עדיין ניצוד בחלקים שונים של העולם ובהם אינדונזיה, יפן ואיי הודו המערבית.
4. גרמפוס אפור
הגרמפוס האפור הוא דולפין, והמין היחיד מסוג גרמפוס. הוא נפוץ באזורים בעלי אקלים טרופי או ממוזג בכל רחבי העולם ונמצא באזוריהם הטרופיים של האוקיינוס ההודי, האוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי וכן בים האדום והים התיכון. יונקים אלה מעדיפים מים עמוקים (1000 מטרים לפחות) שרחוקים מהחוף, ואוהבים במיוחד מדפים יבשתיים, מדרונות ושיפועים, עם טמפרטורת מים של 10 מעלות ומעלה, בהם הם צוללים לעומק של לפחות 300 מטרים למשך כ-30 דקות. מרבית הצלילות שלהם יימשכו לא יותר מדקות אחדות והם פעילים מאוד גם על פני הים.
הגרמפוסים יימצאו בדרך כלל בקבוצות של 10 עד 30 פרטים, אך דווח גם על פרטים בודדים, זוגות או התקבצות של מאות או אלפי פרטים. הם נוטים מדי פעם להתרועע עם מיני דולפינים ולוויתנים אחרים. לעיתים הם נחשבים כחלק מתת-משפחה הכוללת גם את העבשן הקטלני, הקטלן הגמדי, נתב גדול-סנפיר וגלובי שחור קצר-סנפיר. המין אינו מצוי בסכנת הכחדה ואינו מאויים.
לגרמפוס האפור יש גוף חסון כשבסיס הזנב צר. גודלם בינוני והם מגיעים לאורך של 3.5-2.5 מטרים ולמשקל של 500-300 קילוגרם. גודל הנקבות והזכרים דומה בדרך כלל. ראשם בולבוסי וכמעט לא ניתן להבחין בחוטמם השטוח. באמצע גבם יש סנפיר גבוה בצורת מגל. צבעם של הגורים כהה, כמעט ללא צלקות, אולם ככל שהגרמפוסים מתבגרים, צבעים מבהיר משחור, אפור כהה או חום, לאפור בהיר או כמעט לבן. גופם של הבוגרים מצולק בכבדות משריטות כתוצאה ממפגשים עם דולפינים אחרים, או סימנים שהותיר בהם טרף. בוגרים הנראים על פני המים ייראו בדרך כלל לבנים. שניים עד שבעה זוגות שיניים יופיעו בלסת התחתונה וישמשו לתפיסת טרף, בזמן שבלסת העליונה אין שיניים כלל. מספר נמוך כל כך של שיניים הוא יוצא דופן בקרב יונקים ימיים.
כשהם שוחים על פני הים, נשיפתם בלתי מורגשת וראשם מציץ מהמים בזווית על מנת לנשום. לפני שהם יורדים לצלילה הם ייקחו 12-10 נשימות בכל 20-15 שניות, אז הם יראו גם את זנבם בתנועה האופיינית ליונקים בים. הגרמפוסים פעילים מאוד על פני הים: הם קופצים לעיתים קרובות מחוץ למים, מניעים את סנפירי החזה או הזנב על המים או מציצים עם ראשם במאונך. לעיתים הם נעים מחוץ וחזרה אל תוך המים בסדרה של קפיצות מהירות – במיוחד כשהם מאוימים על ידי טורפים. הם עצמם ניזונים בעיקר בשעות הלילה מדגים כמו אנשובי, קריל (סרטנונים קטנים) ורכיכות כמו דיונונים ותמנונים, מהמזונות האהובים עליהם.
תוחלת חייהם של הגרמפוסים עומדת על לפחות 35 שנים. הם מגיעים לבגרות מינית כשאורכם מגיע ל-2.5 מטרים ומעלה. רבייה ולידה מתרחשות בכל עונות השנה ותקופת ההריון אורכת 14-13 חודשים. הוולדות נולדים כשאורכם נע בין מטר למטר וחצי ומשקלם כ-20 קילוגרם.
5. סטנלה מפוספסת
הסטנלה המפוספסת היא אחד ממיני הדולפינים הכי נפוצים בעולם. הם מעדיפים אקלים טרופי עד ממוזג-חמים, ונמשכים לאזורים בהם עולים אל פני הים מים קרירים ועשירים בחומרי הזנה ממעמקי הים, וכן מקומות בהם מתכנסים זרמי ים מכיוונים שונים. את הסטנלה נמצא בקבוצות מגובשות של 100-25 פרטים, ולעיתים אף של מאות או אלפים. דולפינים אלה חיים בכל רחבי העולם: החל מגרינלנד, צפון אירופה, יפן, ארגנטינה, דרום אפריקה, אוסטרליה המערבית, ניו-זילנד והים התיכון. המין אינו מצוי בסכנת הכחדה.
סטנלה מפוספסת ממין זכר יכולים להגיע לאורך של כ-2.7 מטרים ולמשקל של כ-160 קילוגרם, והנקבות מעט פחות. גופם חסון וחלק, בינוני בגודלו, חוטמם ארוך ומובחן ומצחם עגול. למין זה 43 עד 50 זוגות של שיניים קטנות וחדות, בלסתותיהם העליונות והתחתונות. באמצע גבם ממוקם סנפיר גבוה ומעוקל. הסטנלה המפוספסת ידוע בצבע גופו הייחודי – פסים כהים ודקים נמשכים מעיניהם ועד הסנפיר, וסט נוסף של פסים נמשך מצדדיהם ועד פלג גופם האחורי. הפסים המעטרים את גופם מבדילים מין זה מסוגי יונקים ימיים אחרים ומעניק לו את שמו העממי. חוטמם, סנפיריהם, זנבם וגבם, בצבע אפור-כחול כהה. האזור שמעל לפסים הוא בצבע כחלחל או אפור בהיר ויוצר ניגוד צבעים הנמשך לכיוון הסנפיר הגבי. פלג גופם התחתון בצבע לבן-ורדרד ובהיר באופן ניכר משאר גופם. הצבע והסימנים על גופם משתנים בין פרט לפרט ובין אזורים גיאוגרפיים.
בתוך הקבוצה החברתית ישנה מערכת מורכבת של פרטים המאורגנים לפי גיל, מין וסטטוס רבייה. סטנלה מפוספסת מבלים לעיתים נדירות עם מינים אחרים של לוויתנים, דולפינים ועופות ימיים. התנהגותם מתוארת כידידותית, אתלטית, אנרגטית, פעילה וזריזה, ושחייתם מהירה. הם מרבים לקפוץ בתנועות מעגליות, לעיתים עד לגובה של 6 מטרים, ומפגינים התנהגות ייחודית: בזמן קפיצה גבוהה אל מחוץ למים, הם מניעים בחוזקה את זנבם בעודם באוויר. דולפיני סטנלה צוללים לעומק של לפחות 700 מטרים והם ניזונים ממגוון רחב של דגים ורכיכות, בהם תמנונים ודיונונים.
אורך חייהם של דולפיני סטנלה מפוספסת מוערך בעד 58 שנים. בין הגילאים 13-5 מגיעות הנקבות לבגרות מינית והזכרים בין השנים 15-7. לא ידוע הרבה על מהלך הרבייה שלהם אך משוער כי זכר אחד מזדווג עם מספר נקבות. בכל 4-3 שנים, הנקבות יולדות ולד יחיד שאורכו כמטר, בעונת הקיץ או הסתיו. משך ההריון שנה שלמה ומשך ההנקה הוא 18-12 חודשים.
האיומים הגדולים ביותר לדולפינים הם הסתבכות ברשתות וציוד דיג, ציד או מחלות. בשנות ה-90׳, מתו יותר מ-1000 דולפיני סטנלה מפוספסת בים התיכון מהתפרצות פתאומית של מחלה מדבקת וקטלנית. מכיוון שרעלנים סביבתיים וזיהום מפחיתים את כוחם החיסוני, ייתכן שהגורם להתפרצות היה זיהום (לדוגמה ממשפחת האורגנוכלורינים), וכן ירידה בכמות המזון הנגיש להם. ביפן, סרי-לנקה ובאיים הקאריביים נוהגים לצוד סטנלה מפוספסת. בשנות ה-50׳ של המאה הקודמת ניצודו כ-21 אלף דולפינים בשנה.