ישראל מסיימת את הקיץ החם בתולדותיה
אם המציאות הישראלית העכשווית לא הייתה מספיק מאתגרת, על פי השירות המטאורולוגי הישראלי, קיץ 24׳ היה הקיץ החם ביותר שנמדד בישראל אי פעם. למעשה, הקיץ הזה היה כל כך חם, עד כי מעלת צלזיוס שלמה מפרידה בין קיץ 24׳ לקיץ 2012 החם ביותר אחריו – נתון חריג ביותר.
חודש אוגוסט האחרון, שהיה נוח באופן יחסי (השישי החם ביותר בישראל), היה חם מהממוצע בכ-1-1.5 מעלות, והיו בו מספר שעות עומס חום כבד מהגבוהים שנמדדו. בניגוד לחודשי אוגוסט חמים יותר, בהם גלי חום תרמו לחריגה מהממוצע, אוגוסט 24׳ מתאפיין בחריגה יומיומית לאורך מישור החוף בכל ימי החודש. תרמו לכך טמפרטורות גבוהות במיוחד בים התיכון, שהגיע עד 32 מעלות.
הקיץ החם שחווינו תואם את המגמה העולמית: יולי האחרון היה החודש החם ביותר, ה-14 ברציפות בממוצע הגלובלי, לעומת כל החודשים המקבילים שנמדדו לפניו, תופעה חסרת תקדים במדע האקלים המודרני. עם סיומה של תופעת אל-ניניו, חוזים מדענים כי הטמפרטורות יישארו גבוהות, אך לא קיצוניות.
בישראל תמיד היה חם, אבל עכשיו חם הרבה יותר, וכל שבריר מעלה משמעותו החרפה בגלי החום ובעומס החום בישראל. ישראל צריכה לא רק להתכונן לגלי החום אלא גם להפסיק לתדלק אותם בחומר בערה.
ניצחון אקלימי בדרום קוריאה
ניצחון משפטי נוסף לתנועת האקלים, הפעם בדרום קוריאה. בעתירה אותה הגישה קואליציית ארגוני סביבה ובהם גרינפיס מזרח-אסיה, טענו העותרים כי כישלונה של הממשלה להפחית פליטות גזי חממה מהר יותר, פוגע בזכויות האדם שלהם. לממשלה יעד קיים של הפחתת פליטות גזי חממה ב-40% עד סוף העשור, אולם אין תוכניות עם יעדים ברורים לשנים 2030 עד אמצע המאה. בית המשפט קיבל את טענת העותרים באופן חלקי, השאיר את היעד ל-2030 על כנו והורה למדינה לכתוב ולהטמיע מחדש את חוק האקלים שלה, כך שיכלול תוכניות קונקרטיות מ-2030 והלאה, עד לסוף פברואר 2026.
הפסיקה, שניתנה בשבוע שעבר, מראה כי סוגיית משבר האקלים קשורה באופן ישיר לזכויות אדם בסיסיות, בהן הזכות להיות מוגנים מהשלכותיו הקשות. מלבד יעדים, בעתירה נכתב כי לממשלת דרום קוריאה אין תוכנית ברורה להטמעת יעדי אקלים, ומדיניות זו עלולה להותיר אותם פגיעים להידרדרות סביבתית בעתיד ולנזקים כתוצאה מאירועי קיצון אקלימיים. בית המשפט לא קיבל חלק מהטענות, מכיוון שהעותרים לא הצליחו להוכיח שמעשי הממשל אינם חוקתיים, אבל הוא כן הסכים עם חיוניותה של מדיניות אקלים מוסדרת גם אחרי 2030. המשרד לענייני סביבה בדרום קוריאה מסר בהצהרה כי הוא מכבד את פסיקת בית המשפט ומתכוון ליישם נאמנה את הפסיקה.
סיכום הפליטות השנתי – איפה אנחנו עומדים?
בשבוע שעבר פרסם המשרד להגנת הסביבה את דוח המפלס השנתי, שסוקר את פליטות המזהמים וההשפעה השלילית על בריאות האדם והסביבה של התעשייה בישראל. מגמה חיובית אחת עולה מהנתונים – הפחתה של 4 אחוזים מסך פליטות גזי החממה של ישראל בשנת 2023.
עם זאת, סך הפליטות עדיין עומד על 78 מיליון טון, כשבשנת 2015 – כאשר חתמה ישראל על הסכם פריז – עמד סך הפליטות על 81 מיליון טון. בשנים שחלפו מאז ההסכם לא נרשמה ירידה משמעותית, ובשנה הקודמת חלה אף עלייה.
חשוב לזכור, כי על מנת לעמוד ביעד אליו התחייבה לשנת 2030, עדיין נדרשת מדינת ישראל להפחית כ-30% מהפליטות, כל זאת בתוך 6 שנים בלבד. תוכניות הממשלה להרחיב את משק הגז צפויות לאתגר מאוד את יכולת העמידה ביעדים, בשל תוספת הפליטות שהם צפויים לתרום למשק.
בעוד ההפחתה בפליטות בשנה האחרונה מיוחסת להפחתת התלות בפחם, בראש רשימת המפעלים המזהמים בישראל מככבת כתמיד תחנת הכוח הפחמית ״אורות רבין״, שסגירת היחידות הפחמיות האחרונות בה מתעכבת כבר מעל שנתיים. בנוסף, 9 מתוך 15 המפעלים המזהמים ביותר לפי הדוח, להם כמות הפליטות הגדולה ביותר וההשפעה השלילית ביותר על בריאות האדם והסביבה, הן תחנות כוח מונעות בגז.
מגמה מדאיגה נוספת, העולה מן הדוח, קשורה לפליטות מזהמים וגזי חממה מסקטור הפסולת בישראל. נתוני הדוח מצביעים על עלייה דרסטית של 175% בפליטות המתאן בישראל, גז חממה אגרסיבי יותר מפחמן דו-חמצני. עלייה זו נמדדה לא בשל שינוי כלשהו במצב ביחס לשנים קודמות, אלא משקפת את עדכון שיטת החישוב והפיכתה למהימנה ומדויקת יותר.
עובדה זו מחדדת את הצורך בניטור ופיקוח על פליטות המזהמים, באופן עצמאי ובלתי תלוי. בהקשר זה, אנו עתידים לצאת בשבועות הקרובים לשטח, ולבצע ניטור עצמאי של פליטות מתאן ממתקנים הקשורים למשק הגז.
הצטרפו לוובינר: מה היא אמנת הפלסטיק הבינלאומית ואיך היא הולכת להשפיע עלינו?
דיונים בינלאומיים שארכו מעל לשנתיים, על כינונה של אמנת פלסטיק בינלאומית, עומדים להסתיים בנובמבר הקרוב. מעל 170 מדינות, כולל מדינת ישראל, לקחו בהם חלק, והאמנה צפויה להיחתם ב-2025.
לא סתם מגדירים פעילי סביבה וחוקרים את האמנה כ- הזדמנות היסטורית וחד-פעמית של האנושות לייצר הסכמים ומנגנונים שיצילו אותנו ממגפת הפלסטיק. לא לחינם מפעילים תאגידי הדלקים ותעשיית הפטרוכימיה לוביסטים חרוצים ולחצים כבדים, על מנת להפוך את האמנה לחלשה וחסרת שיניים.
אנחנו מזמינים אתכם להצטרף לוובינר מיוחד, המיועד לארגונים, חוקרים ופעילי סביבה, הפועלים בנושא הפלסטיק. בוובינר נבין מהי האמנה, מהם האתגרים, מהי עמדתה של ישראל ואיך תשפיע האמנה על המשך המאבק בפלסטיק.
בוובינר יציגו ירדן שני רוקמן ולבנת גולדברג, אשר שותפות בגיבוש העמדה הישראלית באמנת הפלסטיק מטעם המשרד להגנת הסביבה.
הוובינר יתקיים ב-10.9, יום שלישי, בין השעות 14:00-15:15.
זה הזמן לערבות
בתקופת המשנה היה איש עושה פלאים ושמו חוני המעגל. חוני היה מבקש גשמים משמיים ובעת בצורת קשה, תמיד היה נענה. יום אחד הלך חוני בדרך, ופגש באיש זקן, ששתל עץ חרוב. שאל חוני את האיש: כמה זמן יעבור עד שהעץ הזה ייתן פירות? שבעים שנה, ענה לו האיש. ונראה לך שתחיה שבעים שנה כדי ליהנות מהם? המשיך חוני לשאול; לא, ענה לו האיש בנחת, אבל כשם שאבותיי שתלו עבורי, כך אני שותל לבני (מתוך מסכת תענית).
הסיפור הקצר הזה הוא סיפור הערבות, תמצית הערבות ההדדית, המשלבת גם את האדם וגם את הטבע, ההבנה העמוקה שכולנו תלוים אלה באלה. מה שאנחנו עושים היום בשביל האחר, לכאורה ללא תמורה, מטמיע בתוך החברה נורמות של התנהגות, שהן התמורה הגדולה: מתוך זה שאני דואג לך, לנו, לעתיד, גם למי שאני לא מכיר, אני תורם לעשייה דומה ואחרים ידאגו לי ולילדיי, למשאבי טבע בריאים, שכולנו צריכים ונצטרך. זוהי תעודת הביטוח האמיתית בחיים. לא בכדי אנחנו לא מכירים את שמו של האיש שחוני פוגש. הוא אלמוני; כי לערבות האמיתית, אין פנים, אין שם, אין אגו.
הערבות היא בין היסודות העמוקים ביותר של הישראליות ושל הקיימות גם יחד. והיא קיבלה השבוע מפלה קשה ביותר. התבשרנו על הירצחם בשבי חמאס של כרמל גת, הרש גולדברג-פולין, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי, אלכסנדר לובנוב ואורי דנינו, וחשנו החמצה, זעזוע, זעם וכאב עצומים על הצעירים, ששרדו את התופת תקופה כה ארוכה, עם סוף כל כך טראגי. בלתי אפשרי אפילו לנסות לדמיין את מימדי העינוי הפסיכולוגי אותו עוברות משפחות החטופים שעדיין בשבי, אי שם בעזה.
יש בכאב הזה גם מימד לאומי. חמאס רצח אותם, אבל אנחנו אלה שהפקרנו אותם. להפקיר אותם זה להפקיר את הערבות, וזה עומד בניגוד לאותו מעשה של האיש האלמוני שחוני פגש בעודו שותל עץ חרוב. קיימת תמימות דעים רחבה בדרג הביטחוני ובקרב המעורבים במגעים לעסקה, כי ניתן היה למנוע את מותם של השישה, ושאפשר היה להגיע לעסקה, שתביא לשובם של לפחות ארבעה מהם, בחיים, עם עוד עשרות חטופים.
האשמה על מותם היא על שוביהם ועליהם בלבד. אבל האחריות להחזיר אותם היא של הממשלה שלנו ושל כולנו. והערבות, היא הערך הבסיסי שהופך את האחריות הזו למעשית, ולא לסיסמה ריקה מתוכן, לעוד תרגיל תקשורתי מפוקפק. היעדר ערבות הוא המניע העיקרי להתפוררות החברה הישראלית, כמו גם לחורבן האקולוגי. זה הזמן לערבות.
ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל
עכשיו הזמן לעזור לכדור הגדול ב-5 ש"ח לחודש בלבד!
(תיעוד: רועי גליץ, שגריר גרינפיס ישראל)
הרבה דברים קורים אצלנו בתחום המאבקים הסביבתיים, ולך יש הזדמנות לקחת בהם חלק ולעזור לנו להגן על כדור הארץ, הסביבה והבריאות של כולנו – המשימה החשובה ביותר לקיומנו.
מעגלים רבים כבר הצטרפו לשורותינו והם מעתה חברים בארגון גרינפיס. עכשיו זה הזמן להצטרף אליהם!
באמצעות העיגול הקטן של האגורות שלכם לשקל הקרוב, תוכלו לסייע לפעילות שלנו להתקיים ולהתרחב.
לדוגמה: קנית ב-9.80 ₪? שילמת 10 ₪ ותרמת לגרינפיס ישראל 20 אג’! סכום התרומה הממוצע לחודש עומד על 5-3 שקלים בסך הכול.
התרומה שלך תסייע לנו לקיים מחאות ומאבקים פרלמנטריים ומשפטיים, לקדם מחקרים, לחשוף שקרים, להגיש תביעות משפטיות, לבצע פעולות מחאה, אקטיביזם סביבתי ועוד, למען בעלי החיים שלא יכולים להשמיע את קולם ו- למען כולנו.
השבוע מסביב לעולם
תרומה לגרינפיס ישראל מוכרת ברשויות המס בישראל ובארה״ב
לקבלת כל העדכונים שלנו למייל