מבטלים את המס על החד פעמי? יש הרבה מה לעשות על מנת לצמצם את כמות הפלסטיק בישראל
ישראל מוצפת בפלסטיק ונחשבת לשיאנית הצריכה של חד פעמי לנפש. למעשה, הישראלי הממוצע צורך פי 5 יותר חד פעמי בשנה ממקבילו האירופי. ביטול המס על החד פעמי יחריף את משבר הפסולת בישראל ויוביל לפגיעה בטבע, בבעלי החיים ובבריאות הציבור – פגיעה שכולנו נשלם עליה. על הממשלה החדשה לקדם פתרונות ולגמול את הציבור הישראלי מהתמכרותו הקשה לפלסטיק החד פעמי המזהם.
אנחנו חייבים לצעוד לעבר עתיד ללא חד פעמי. כבר כיום יש חלופות לפלסטיק המזהם. תרומה אמיתית למדינה תהיה קידומם של מנגנונים כלכליים, המבוססים על פתרונות של שימוש ומילוי חוזר. פתרונות אלה כבר מיושמים במדינות רבות בעולם, ויכולים לתפוס בהדרגה את מקומו של החד פעמי בצורה נוחה, בריאה וזולה. סבסוד מדיחי כלים למשפחות מעוטות יכולת הוא רק פתרון אחד מיני רבים, העשויים להפוך את המס לכלי יעיל ביותר להפחתת זיהום.
העובדות לגבי נזקי זיהום פלסטיק אינן ניתנות לערעור, לכן כה מצער שנושא זה הפך לפופוליסטי ומקטב. ערכי השמירה על הטבע והבריאות הינם ערכים יהודיים בסיסיים, המוטמעים כבר בסיפור הבריאה עם הציווי של 'לעבדה ולשמרה'. אנו קוראים לשר האוצר, לשרה להגנת הסביבה ולכלל חברי הכנסת להתעלות מעל לשיקולים הפוליטיים הצרים, להפנים את המחירים הכבדים שאנו משלמים על צריכת הפלסטיק, ובמקום לבטל את המס – לקדם פתרונות הוליסטיים, אשר יסייעו למאבק בפלסטיק.
אני רוצה לעזור
בצרפת אוסרים על שימוש בכלי טייק-אווי ובקניה אין שקיות פלסטיק מזה 5 שנים
"תחל שנה וברכותיה". בעוד אנחנו מתכתשים בישראל, נכנס לתוקפו בצרפת חוק, המהווה אבן דרך משמעותית במאבק הגלובלי נגד זיהום פלסטיק. לפי החוק, מסעדה שבה יותר מ-20 מקומות ישיבה חייבת לספק ללקוחותיה כלים רב פעמיים. המשמעות היא אמנם שמזמינים בטייק-אווי ימשיכו לקבל אריזות חד פעמיות הביתה או למשרד, אך שולחנות אוכל עמוסי פסולת חד פעמית במסעדות אוכל מהיר כבר לא יהיו מחזה נפוץ.
החוק הזה מתווסף לשורה ארוכה של חוקים בכל רחבי העולם, שמבקשים להילחם בזיהום הפלסטיק, זיהום שנזקיו ידועים מזה שנים, אך נראה שהוא רק הולך ומחריף עם השנים. בישראל לבדה, רשם ענף החד פעמי גידול של 51% תוך 4 שנים והוא מגלגל מאות מיליוני שקלים כל שנה. מוזמנים לקרוא בבלוג חדש על המגמות העולמיות בכל הנוגע לרגולציה להפחתת השימוש בפלסטיק.
אז מהן המגמות למאבק בזיהום החד פעמי בעולם?
עזרו לנו במאבק המשפטי נגד קידוחי הנפט בערבה
באוגוסט 2021 הודיעה שרת האנרגיה הקודמת, קארין אלהרר, כי לא יינתנו יותר בישראל רישיונות לחיפושי נפט וגז ביבשה. למרות זאת, חידש משרדה בפברואר 2022 רישיון חיפוש נפט וגז בשדה ״איה״, שניתן לחברות ״ארבל״ ו״שפיר הנדסה״ ב-2019. מדובר בשטח ענק של 275 קמ״ר, המתפרש בין יטבתה לקו החוף של אילת.
חברת ארבל, שמחזיקה ב-50% מרשיון החיפוש, הינה חברה פרטית המוחזקת בידי חברת "פאי איה אנרג׳י" (לשעבר גוליבר), שבפועל נמחקה מהבורסה ולא מקיימת שום פעילות. האחזקה היחידה של החברה כיום, לאחר שאיבדה את כל ערכה והגיעה למצב של חדלות פירעון, הוא רשיון החיפוש בשדה ״איה״. ארבל החזיקה בשורה של חברות ואחזקות כושלות של חיפושי נפט קרקעיים, שגייסו והפסידו מיליונים מהציבור על פני 20 השנה האחרונות ונמחקו מהמסחר. החברה גם ביצעה קידוחי ניסיון בנחל משמר לפני מעל 15 שנה שׁגרמו לזיהום שלא נפתר עד היום.
אחרי חידוש רישיון החיפוש של החברות על ידי הממונה על הנפט, הגשנו למשרד האנרגיה בקשת חופש מידע בנושא, שׁכללה פנייה לקבלת כל המסמכים המקצועיים, שעסקו באישור רישיון החיפוש בשדה איה, כדי לבחון כיצד התקבלה החלטת הדרג המקצועי במשרד להעניק את הרישיון לחברה בעלת עבר פיננסי וסביבתי בעייתי. גורמים במשרד האנרגיה סירבו להעביר את המסמכים, ולכן נאלצנו להגיש עתירה מנהלית כנגד המשרד. אסור לנו לתת לנושא הזה לרדת מסדר היום ואסור לנו להשלים עם משרדי ממשלה, שמסתירים מידע חיוני מהציבור ועל ידי כך משרתים את בעלי ההון והשררה. תמכו במאבק לעצירת חיפושי הנפט בערבה.
אני רוצה לעזור
נאבקים למען צדק לנפגעי מפעל נשר ברמלה
ביום שישי הצטרפנו לארגוני סביבה נוספים – שומרי הבית, מגמה ירוקה – Green Course, מחאת הנוער למען האקלים ו-הקומיקאי גדי וילצ'רסקי – ועמדנו לצדם של תושבי רמלה, לוד והסביבה בהפגנה הראשונה נגד המפעל הפרטי המזהם ביותר בישראל ״נשר״ ברמלה, אשר נמצא בבעלותו של האוליגרך והבעלים של רשת 13, לן בלווטניק. זהו מאבק על החיים של התושבים, לא מדובר רק בנתונים על הנייר – ברמלה ולוד אובחן עודף תחלואה בסרטן ומחלות נוספות עקב שאיפת אוויר מזוהם במתכות רעילות וחלקיקים קטנים החודרים לגוף דרך מערכת הנשימה.
זוהי תחילתו של מאבק, לא רק על הזכות לשאוף אוויר נקי אלא גם על הזכות הבסיסית לחיות בסביבה נקייה ובטוחה. בינתיים, ראשי הרשויות המקומיות והפוליטיקאים מתעלמים מהסוגייה, המשרד להגנת הסביבה חסר שיניים והאוכלוסייה המקומית משלמת מחיר כבד ובלתי מתקבל על הדעת.
אנחנו נמשיך לעמוד לצדם של עשרות ומאות אלפי אזרחים, המתגוררים בקרבת המפעל, עד שטובתם ובריאותם תעמוד בראש סדר העדיפויות של המדינה, במקום הכנסותיו של מונופול מסוכן ומזהם.
התייעלות אנרגטית היא הכרח קיומי
הנה שוב מתייקר החשמל ומשלים עלייה של 20% בתוך שנה אחת בלבד, אולם ההתייקרות הזו ממש לא מחויבת המציאות. כבר ב-2008 הכריזה ישראל כי עד 2020 היא תבצע צעדי התייעלות אנרגטית, שיובילו לחיסכון של 20% בצריכת החשמל הצפויה אז. להכרזה צורפו צעדים מפורטים הנוגעים למשרדי ממשלה, רשויות מקומיות ועוד, כשאותה תוכנית הייתה אמורה לחסוך את הקמתן של תחנות כוח בעלות מוערכת של 4.25 מיליארד דולרים. מה קרה בפועל? היא יושמה באופן חלקי ואז הוטמעה בתוכנית להפחתת גזי חממה. שתי התוכניות הוקפאו ב-2013 על ידי שר האוצר וראש הממשלה ובהמשך – בוטלו.
בישראל, מדינה צפופה עם צריכת אנרגיה הולכת ועולה, התייעלות אנרגטית היא הכרח קיומי, אבל ממשלת ישראל מזניחה זה שנים את אחד ההיבטים החשובים ביותר של המעבר למשק דל פחמן, תוך שהיא מציבה יעדים נמוכים, בהם אין היא עומדת. כמעט 90 משרדים ויחידות סמך ובהם אף רשות החשמל, אינם טורחים לדווח לציבור על צריכת האנרגיה שלהם כנדרש, בעוד משרד האנרגיה, המרכז נתונים אלה, לא פרסם עד היום את המספרים הנוגעים לשנת 2021, וודאי גם ל- 2022. אותה תוכנית ראשונה להפחתת פליטות והתייעלות אנרגטית, הייתה אמורה לעלות כ-2.2 מיליארד ש״ח במשך עשור ולחסוך 34 מיליארד שקלים, אבל ישראל מעדיפה להמשיך ״עסקים כרגיל״. העסקים האלה עולים לנו ביוקר: אימוץ התוכנית היה מוריד את חשבונות החשמל של כולנו – צרכנים פרטיים, עסקיים ותעשייה – וישראל הייתה פולטת פחות גזי חממה, פחות מזהמי אוויר ונאלצת להקים פחות תחנות כוח.
לאחר עשור אבוד בתחום, על רשויות המדינה לקדם במהירות מהלך נרחב להתייעלות אנרגטית במשק, כחלק בלתי נפרד מהמאמץ לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות עליהם התחייבה.
אני רוצה לעזור