״הים התיכון הישראלי מלא חיים״
״..הצטרפתי להפלגה השניה, שיצאה מהמרינה באשקלון ביום שלישי שעבר. להבדיל מההפלגה הראשונה, אותה הובילו קירסטן וג'ונתן, שהכשירו צוות של מדענים ישראלים, את ההפלגה הזו הוביל צוות מדענים שכולו מקומי ברשות ד"ר אביעד שיינין. כבר בלילה הראשון התחלנו לשמוע לווייתנים, במיקום דרומי יותר ממה שהצליחו לשמוע בשבוע הראשון. ישבתי בבטן הספינה, כשיותם, אחד החוקרים, אמר לי שהוא שומע לוויתנים ושאל אותי אם אני רוצה להאזין להם. הוא שם עלי את האוזניות המחוברות להידרופון ותוך רגע שמעתי אותם! נשמע שהם ממש ניהלו שיחה. לוויתני ראשתן מדברים בשפה שנקראת "קודה" שנשמעת כמו רצף של קליקים, והלוויתנים שאנחנו שמענו דיברו בקודה ייחודית לאזור הים התיכון. אני לא יכולה לתאר את גודל ההתרגשות של לשמוע לוויתנים בפעם הראשונה! להבין כמה חיים יש במרחב הזה שבו אנחנו מפליגים. חיים מלאים, תוססים ונפלאים שכנראה התקיימו שם הרבה לפנינו. לאורך הימים הבאים תיעדנו עוד המון "שיחות" בין ראשתנים. תיעדנו גם המון שיחות בין דולפינים. למעשה, לא היה יום בו לא שמענו קליקים ושריקות. בפעם הזאת לא הצלחנו להשיג תיעוד ויזואלי – לווייתני ראשתן וזיפיוס הם בעלי חיים ביישנים מאוד, שלא כל כך אוהבים לדגמן לחוקרים – אבל התיעוד הקולי שאספנו מוכיח ללא צל של ספק – הים התיכון הישראלי מלא חיים.
תומכים במסע המחקר של מפרשית ״וויטנס״ של גרינפיס בישראל
איך תעשיית האופנה המהירה משתמשת בדרום הגלובלי כמזבלה לפסולת שלה
חברות האופנה המהירה מצהירות שהן מקדמות מחזור טקסטיל וכלכלה מעגלית, אבל המציאות מראה שכל המילים היפות האלה – עדיין בגדר אגדה. כשליו של מודל העסקים הליניארי של תעשיית האופנה המהירה ניכרים באופן המזעזע ביותר באותן מדינות שבהן רבים מהבגדים הזולים המיוצרים מסיימים במטמנות ענק, נשרפים במדורות גדולות, נשטפים אל הים או סותמים נהרות. בסוף מעגל חייהם הקצר, למוצרי הטקסטיל הזולים השפעה חמורה על רווחתם של בני אדם ועל כדור הארץ. פעילי גרינפיס נסעו לקניה ולטנזניה כדי לחזות בהיקף הבעיה ובהשלכותיה של פסולת הטקסטיל בארצות אלה. ממצאיהם מובאים בפניכם כאן בבלוג זה.
אני רוצה לעזור
ארגוני הסביבה בישראל מברכים על בחינתה המחודשת של מדיניות הפוספטים הלאומית
גרינפיס, יחד עם ארגוני סביבה נוספים בישראל, מברך על החלטת הממשלה לערוך בחינה מחודשת של מדיניות הפוספטים הלאומית. המדיניות הנוכחית, שעליה החליטה הממשלה הקודמת, גורמת לזיהום מחריד של הקרקע, המים והאוויר – הן בהיקפו יוצא הדופן, והן במאפייניו. תעשייה זו אחראית ל-80% מהפסולת התעשייתית בארץ, היא צרכנית המים השפירים הגדולה בתעשייה, היא מזהמת נחלים ומעיינות, ומחסלת שטחים טבעיים יותר מכל תעשייה אחרת. מדיניות זו מותאמת לדבר אחד כמו כפפה ליד: מיקסום הרווח של כי"ל (כימיקלים לישראל) – לא של המדינה, ולא של תושביה כיום ובעתיד.
המדיניות הנוכחית הרסנית לסביבה, והממשלה מפגינה אוזלת יד באכיפה מול כי"ל. המציאות לאורך השנים מראה כי בפועל, רבים מהחוקים להגנת הסביבה אינם תקפים במקרה של כי"ל, הנמצאת משום מה בעמדת מיקוח מול רשויות החוק, וכי היא עושה בים המלח ובנגב המזרחי כבשלה. על סמך ניסיון העבר שבו מתגלה כי"ל כעבריינית סביבה סדרתית, אין להניח שהחברה תעמוד מעתה בהבטחותיה לעבוד בהתאם לדרישות. אנו קוראים לממשלה לבחון את כלל החלופות, ולאמץ מדיניות חדשה שתיטיב עם הסביבה ועם החיים בה, ותאפשר לכלל תושבי הנגב תעסוקה בריאה ובת קיימא.
מיכלית ה-Safer – אסון אקולוגי שמחכה להתרחש
ה-Safer היא אחת ממיכליות הנפט הגדולות בעולם, העוגנת בים האדום אל מול חופי תימן מאז שנת 1988. בשבע השנים האחרונות הספינה, המכילה 14,000 טונות של נפט גולמי, נותרה ללא תחזוקה, ומומחים מסכימים כי אם לא יינקטו הצעדים המתאימים, המיכלית עלולה לגרום לדליפת נפט מאסיבית או לפיצוץ ענק. לאירוע כזה יהיו השפעות קטסטרופליות על ים סוף. למרות הסכנה הברורה, מדינות ברחבי העולם מתעכבות בקיום הבטחתן לספק את הסיוע הכספי הנדרש לנטרול הספינה.
הדרך היחידה למנוע את דליפת הנפט הצפויה, היא להעביר את תכולת הספינה למיכלית אחרת, פעולה שניתן לבצע בסיוע הטכנולוגיה והמומחיות המתאימות, הדורשות מימון של 80 מיליון דולר. בכנס שזימן האו"ם בשבוע שעבר, הביעו את דאגתן בנושא מספר ממשלות הנמנות בין המדינות המזהמות ביותר בעולם, ומסבסדות מדי שנה במיליארדי דולרים את תאגידי הדלקים המאובנים. אך הן עדיין לא עומדות בהתחייבותן, והסכום המלא הנדרש לצורך העברת הנפט לא התקבל, בזמן שבכל יום מצבה של ה-Safer הולך ומתדרדר, וחלון הזמן מצטמצם. מתן הסיוע ממדינות העולם למבצע הוא בר ביצוע, ויש להשלימו לפני ספטמבר-אוקטובר, ולפני שהרוח והזרמים בים יהיו מסוכנים מדי ויהיה מאוחר מדי לבצע את פעולת החילוץ.
אני רוצה לעזור
פעילי גרינפיס חסמו משלוח סויה מברזיל בדרישה מאירופה לנקות את שרשראות האספקה שלה
בשבוע שעבר, למעלה מ-60 פעילי גרינפיס מכל רחבי אירופה, חסמו את תא השיט המאפשר את הכניסה לנמל אמסטרדם, ומנעו כניסה של ספינת ענק המכילה כ-60 מיליון ק"ג סויה מברזיל. המתנדבים הצליחו לחסום את המעבר במשך 18 שעות, במחאה ובדרישה מהאיחוד האירופי להפסיק לתת יד להרס האמזונס, ולקדם חקיקה חזקה בעניין. הולנד היא שער הכניסה של ייבוא מוצרים לכלל אירופה, האחראית במידה רבה לכריתת היערות, לא באמצעות דחפורים, אלא על ידי סחר בהיקף של מאות ספינות ענק המגיעות לנמליה. בכל שנה, מיליוני טונות של סויה, שמן דקלים או בשר נשלחים מברזיל לאירופה – סחורות ששרשרת הייצור שלהן כרוכה בהרס הטבע, האקלים ורמיסת זכויותיהן של קהילות ילידיות מקומיות. האיחוד האירופי, כמו גם ישראל, צריכים להפסיק את התמיכה בתעשיות הרסניות הפוגעות באמזונס, ובכך להבטיח את זכויות הילידים ואת הצלת עתיד כדור הארץ.
אני רוצה לעזור
אלמוגי שונית המחסום הגדולה מלבינים בקצב מסחרר ומדאיג
בתחילת החודש פרסמה הרשות הימית של שונית המחסום הגדולה באוסטרליה את הדו"ח השנתי שלה, וחשפה כי יותר מ-90% מהאלמוגים שנסקרו בשונית השנה הלבינו כתוצאה ממשבר האקלים שגרם בדצמבר לגל החום הימי הכבד ביותר שחוותה השונית משנת 1900. הלבנת אלמוגים מתרחשת כאשר יש פגיעה ביחסים הסימביוטיים של האלמוגים עם אצות השוכנות בתוך השלד שלהם, שבתמורה, מספקות להם מזון שהן מייצרות בעזרת פוטוסינתזה. האלמוגים, השייכים למשפחת חסרי החוליות הימיים, הם מבתי הגידול הצבעוניים על כדור הארץ ומהווים את אחת הסביבות הימיות העשירות ביותר באוקיינוסים. שוניות האלמוגים מושפעות לרעה ממשבר האקלים ומהתחממות האוקיינוס, ואובדן שלהן משפיע בחזרה בתהליך משוב, ומחמיר את ההתחממות ואת משבר האקלים, שכן הן מהוות את "יער הגשם של האוקיינוסים" וסופחות גזי חממה ובכך עוזרות למיתון ההתחממות.
מצבה הנוכחי של השונית מהווה קריאת השכמה עבור הממשלה האוסטרלית, יצואנית הפחם הגדולה בעולם, השופכת מיליארדי דולרים על פתרונות שווא, במקום לטפל בגורמים האמיתיים להתחממות המים: פליטות פחמן כתוצאה משריפת פחם, גז ונפט. הישרדות שונית המחסום הגדולה תלויה בקיצוץ פליטת הפחמן העולמית בעשור הקרוב, אחרת גם היא תגיע לנקודת האל חזור.
אני רוצה לעזור
מבקר המדינה – המדינה נכשלת בהגנה על המגוון הביולוגי של ישראל
דו"ח המבקר שיצא בשבוע שעבר, מצא כי ישראל נכשלת (שוב) בהשגת היעדים הסביבתיים שהתחייבה להם. 14 מתוך 19 יעדים הנגזרים מהאמנה הבינלאומית לשמירה על המגוון הביולוגי שישראל חתומה עליה, לא הושגו עד היום. מלבד זאת, למדינה אין תוכנית פעולה לאומית בנושא, על אף ששמירת המגוון הביולוגי ברחבי העולם היא בעלת משמעות אקולוגית קריטית, וחשובה באותה מידה למניעת משבר האקלים. בישראל ישנם מאות, אם לא אלפי מינים פולשים בים וביבשה, ובכל זאת, לא קיימת רגולציה לצמצום ולמניעת התפשטותם, המהווה את אחד האיומים הגדולים על המגוון הביולוגי המקומי. התקדמותה של ישראל ביישום רוב היעדים שחתמה עליהם באמנה, מוגדרת כבלתי מספקת. משמעות הדבר היא כישלון נרחב בהגנה על משאבי הטבע המקומיים והייחודיים של ישראל.