קידוחי גז חדשים ליד כרתים מסכנים לווייתנים ודולפינים נדירים בים התיכון
חיפושי גז ונפט חדשים בים התיכון בסמוך לאי כרתים, מאיימים על לווייתנים ומיני דולפינים, חלקם בסכנת הכחדה. מחקר של גרינפיס יוון מראה כי יונקים אלה, המאויימים כבר עכשיו על ידי תעשיית הדיג, התנגשות עם ספינות וזיהום פלסטיק, עשויים להפגע מפיצוצים תת ימיים, המשמשים לחיפוש גז ונפט בים. החיפושים, שאושרו ועוררו התנגדות עזה כבר ב-2019, הם פרויקט משותף של החברות טוטאל, אקסון מובייל והחברה היוונית הלניק פטרוליום. יונקים ימיים רגישים במיוחד לרעשים אותם יוצרים סקרים סייסמיים, במסגרתם פיצוצים קוליים שולחים גלים קוליים המנתרים חזרה מרצפת הים כדי לגלות מרבצי מחצבים. סונאר, טכנולוגיה לניווט ולגילוי צוללות ואוניות הפועלת באמצעות גלי קול, הוכחה כבר כקטלנית עבור יונקים לווייתנים ודולפינים ומומחים חוששים כי סקרים סייסמיים מהווים איום דומה. החיפושים ייגרמו לרעש בלתי נסבל וזיהום ויסכנו בעלי חיים ומערכות אקולוגיות בשלל הסיכונים הכרוכים בקידוחים בעומק הים. וכל זאת בשביל מה? בשביל לשרוף עוד גז ונפט, מקורות האנרגיה היקרים והמזהמים בעולם כשמשבר האקלים דורש מאיתנו להפסיק מיד את השימוש בהם.
אני רוצה לעזור
סנטור אמריקאי הכשיל את התוכנית הכי חשובה בהיסטוריה של ארה"ב כדי להגן על תעשיית הדלקים הפוסיליים
לאחר שבועות של משא ומתן, הסמן הימני של המפלגה הדמוקרטית ג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה שב והודיע כי הוא מתנגד לתוכנית החברתית המשמעותית ביותר בארה"ב מאז הניו-דיל של שנות ה-30' – Build Back Better. בכך מכשיל הסנטור את אישורה של התוכנית שעלותה 2 טריליון דולר, שנועדה להרחיב את רשת הביטחון החברתית ולהאבק במשבר האקלים. התוכנית זכתה לתמיכה עקבית של הציבור האמריקאי שכ-60% ממנו תומך בה, כולל רבים במערב ורג'יניה. לדברי מנצ'ין, התנגדותו לתוכנית נועדה להגן על ציבור הבוחרים שלו בוירג'יניה שחלק גדול ממנו מתפרנס מפחם ואנרגיה מזהמת, אבל האמת היא שמנצ'ין דואג קודם כל לעצמו – בבחירות האחרונות קיבל הסנטור יותר תרומות מתעשיות הגז, הפחם והנפט ביחס לכל סנטור אחר. באחזקתו מניות בחברת הפחם אותה מנהל בנו ובשנת 2020 הסתכמו הכנסותיו מאנרגיות מזהמות בחצי מיליון דולר. איגוד כורי הפחם הגדול בארה"ב יצא נגד החלטתו וקרא לו לשקול מחדש את התנגדותו, בשל סעיפים שנועדו דווקא לשפר את איכות חייהם ובריאותם של עובדי התעשייה. אחרי שאכזב את הבוחרים שלו, מנצ'ין צריך להסביר לתושבי מערב וירג'יניה את מי הוא באמת מייצג בסנאט.
האם ייצור חשמל מגז באמת מפחית פליטות גזי חממה?
משרד האנרגיה מקדם זה שנים את התפיסה השגויה שייצור חשמל מגז מפחית את פליטות גזי החממה ואת זיהום האוויר הכרוך בהן. בזמן שהשימוש בגז מחצבי אכן מפחית את פליטות הפחמן הדו-חמצני ומזהמים אחרים, יחד עם זאת אסדת תמר ותחנות כוח גזיות כיכבו בצמרת המפעלים המזהמים של ישראל. ניתוח של "זיקוק", יחידת התחקירים החדשה של גרינפיס, חושף כי בניגוד לקמפיין המתוזמר של משרד האנרגיה, תעשיית הגז טבעי גם בישראל, גורמת לפליטות מתאן בעלות מחיר אקלימי כבד . המתאן הוא גז חממה עוצמתי פי 86 מפחמן דו חמצני ומהווה את המרכיב המרכזי בגז המחצבים. על פי האו"ם, המתאן אחראי לכשליש מההתחממות הגלובלית עד כה. כיום מחקרים רבים מראים שבכל הנוגע לפליטות גזי חממה, ההערכות המוקדמות על פליטות מופחתות מתעשיית הגז היו לא מבוססות. זאת לצד החשיפה שהפיקוח והניטור של תעשיית הגז בישראל לוקה בכשלים חמורים ומסוכנים, הנתונים חלקיים וחסרים והחישובים שגויים ומוטים. על כל אלה ועוד תוכלו לקרוא בתחקיר המלא באתר החדש של זיקוק.
אני רוצה לעזור
סופת סופר טייפון בפיליפינים זורעת מוות והרס נרחב
סופת הסופר טייפון "ריי", היכתה באיים במרכז הפיליפינים לפני שבוע והנזק הנורא הולך ומתבהר: לפחות 375 הרוגים, כ-500 פצועים ועוד עשרות נעדרים. עוצמת הטייפון מקבילה להוריקן דרגה 5, עם רוחות חזקות במהירות של כ-190 קמ"ש במרכזה ומשבי רוח במהירות של 270 קמ"ש. הסופה גרמה לגשמים כבדים, הצפות ומפולות בוץ שהביאו מאות אלפים להתפנות מביתם תוך שהיא גורמת נזק כבד לתשתיות, עצים, בתים ולאספקת החשמל. הסופה "ריי" היא אירוע מזג האוויר הקיצוני ה-15 במספר שמכה בפיליפינים מתחילת השנה. רבים נותרו ללא חשמל, אמצעי תקשורת או מים, כאשר איזורים שלמים תוארו בידיי כוחות ההצלה "קטל מוחלט" – בתים, בתי חולים, בתי ספר, מבנים קהילתיים, שדות וסירות דיג נהרסו עד היסוד. על אף שכ-20 סערות מתרחשות בממוצע בפיליפינים, "ריי" היא הסופה החזקה ביותר שמכה במדינה השנה, ממש בסופה של עונת הסערות הנמשכת בעיקר בין החודשים יולי ואוקטובר. מדענים מזהירים זה שנים על כך שהתחממות האטמוספירה עקב פליטות גזי חממה אנושיות, גורמות לסערות טרופיות להיות חזקות ותכופות יותר.
שינויי אקלים הם סוגייה של צדק – שישה תרשימים מסבירים מדוע
שנת 2021 אמנם הראתה לנו כי אפילו מדינות עשירות אינן חסינות מהשלכותיו הקשות של משבר האקלים, אבל זה ממש לא אומר שכולנו באותה סירה. למרבה הצער, אנו עדים לכך שבדרך כלל אלו שהכי סובלים מהשפעות שינויי האקלים הם אלה שעשו הכי פחות כדי לגרום להם. עובדה זו הופכת את משבר האקלים לסוגיה הנוגעת לצדק חברתי וכלכלי, לא פחות מאשר צדק סביבתי ואקלימי.
אילו מדינות אחראיות על פליטות היסטוריות של גזי חממה? מי עתיד להיפגע יותר ממשבר האקלים וחשוב מכל, מה אפשר לעשות עם אי הצדק הזה? על כל אלה ועוד במאמרה של פרופ׳ סוניה קלינסקי מאוניברסיטת אריזונה שהתפרסם בבלוג של גרינפיס.
אני רוצה לעזור
לקבלת כל העדכונים שלנו למייל
אני רוצה לעזור