היום בדיון בוועדת הקרן לאזרחי ישראל שעסק בהשפעת המלחמה על אסדות הגז, ובדרישה של מפעילי אסדת הגז תמר (הממוקמת לחופי אשקלון) בקבלת פיצויים מהמדינה על סך 100 מיליון דולר. למרות שבהגנה על האסדות הושקעו 3 מיליארד שקל, ולמרות שכל שנה מוקצים 400 מיליון שקל לכך, במשרד הביטחון לא רצו לקחת סיכון של פגיעת רקטות באסדה וסיכון פיזי של עובדיה – והאסדה הושבתה עם תחילת המלחמה למשך 40 יום. נראה שלא משנה כמה נשקיע באבטחה – לא ניתן להגיע להגנה מלאה על משק פגיע מבוסס דלקים. הקונספציה של הרווחים והתועלות מהגז קורסת לנו מול העיניים, והמפסידים הקבועים הם כמובן אזרחי ישראל, שמפסידים פעמיים. *בשגרה* – כספי המיסים שממנים עלויות תשתיות ואבטחה במיליארדים; עלויות זיהום אוויר מהשריפה של הגז; פגיעה אקולוגית במרחב הימי פליטות גזי חממה והחרפת משבר האקלים. *בחירום:* פגיעה בהכנסות ממאגרי הגז ומתן פיצויים לחברות הדלקים; שריפה מוגברת של סולר ופחם מזהמים במיוחד בשביל לחפות על הגז; ומתנה נוספת לחברות הדלקים – המשרד להגנת הסביבה דיווח בדיון כי בעת מלחמה אין לו יכולת לבצע פיקוח על גבי אסדות הגז. המסקנה ברורה. חוסן וביטחון אנרגטי אמיתי ומלא ניתן להשיג רק על ידי מעבר למשק מבוזר מבוסס מתחדשות ואגירה. אנרגיה סולארית מבוזרת בשילוב מתקני אגירה יכולה להיות משענת ביטחון, גם בזמן חירום. זה הזמן לכנס את כל המאמצים לגיבוש תכנית חירום, ותקצוב צעדים מידיים לקידום האצת קצב התקנת מתחדשות ואגירה.
לצפיה בקטע מתוך שידורי ועדת הכנסת:
אני רוצה לעזור