לזיהום של כרמל אולפינים יש פתרון 

בתאריך ה-8.5.24 פרסמה הדוברות של המשרד להגנת הסביבה הודעה ארוכה בדבר עיצום כספי בסך 18.7 מיליון שקלים, "אחד הסכומים הגבוהים שהטיל המשרד להגנת הסביבה על חברה או מפעל כלשהו" כלשונם, שהושת על חברת כרמל אולפינים. הקנס הוטל בעקבות הפרות חמורות של חוק אוויר נקי ופליטות עודפות של תחמוצות חנקן – גזים מזהמים המקושרים לעלייה בשיעורי האשפוז, הגברת תגובות דלקתיות, החמרה במחלות דרכי הנשימה וכן לסיכון מוגבר למומי לב בעוברים ולידת תינוקות במשקל נמוך. 

כרמל אולפינים היא חברת בת של בתי הזיקוק לנפט (בז"ן) בחיפה, והיא עוסקת בין היתר בייצור פולימרים לתעשיית הפלסטיק. למעשה, מדובר בחברה היחידה בישראל שמייצרת פלסטיק ראשוני, האחראית להפקתם של מעל 500,000 טון של פולימרי פלסטיק בשנה. כרמל אולפינים מככבת באופן קבוע בראש רשימת המפעלים המזהמים בישראל, והיא מדורגת כרגע במקום הרביעי. בעוד הזיהום הנגרם מפסולת פלסטיק הפך לנושא שגור בשיח הציבורי בעשורים האחרונים, המחיר הסביבתי היקר הכרוך בייצורו של הפלסטיק הגולמי ידוע הרבה פחות.

פלסטיק הוא תוצר של תעשיית הדלקים. פלסטיק עשוי מפולימרים המתקבלים בתהליך הזיקוק של דלקי מאובנים דוגמת נפט וגז, ולכן ישנו קשר הדוק וישיר בין תאגידי הדלקים הגדולים – אלו שאחראים באופן הישיר ביותר למשבר האקלים – לבין תעשיית הפטרוכימיה המשתמשת בדלקי המאובנים על מנת לייצר, בין השאר, פולימרים לפלסטיק. משבר הפלסטיק העולמי נתפס כיום כאחד האיומים המרכזיים לא רק על הסביבה והמגוון הביולוגי אלא גם על בריאות החברה האנושית, עם מאות מחקרים חדשים המצביעים על כך שבני אדם מעכלים ושואפים עשרות אלפי חלקיקי מיקרופלסטיק בכל שנה. אלה כבר אותרו במגוון רקמות אנושיות ובהן דם, לב, חלב אם ושיליות עוברים. עדויות מדעיות רבות מצטברות על הקשר בין פלסטיק ואלפי הכימיקלים המקושרים אליו, לבין שיבושים הורמונליים חמורים, סרטן ומחלות אחרות. זו הסיבה שכ-170 מדינות ובהן ישראל, החלו לפני כשנתיים בתהליך של יצירת אמנת פלסטיק בינלאומית שנועדה להתמודד באופן גלובלי עם משבר הפלסטיק החמור, אליו נכנסה האנושות בתוך כמה עשורים בודדים בלבד, של שימוש ב״חומר בעל 1000 השימושים״.

על פי הערכות, כמויות הפלסטיק המיוצרות צפויות לשלש את עצמן עד שנת 2060. כבר כיום מדובר במשבר בקנה מידה עולמי כאשר רק כ-9% מהפלסטיק שיוצר אכן מוחזר, בעוד שהיתר הגיע לאוקיינוסים, לטבע, נטמן באדמה או נשרף. מדענים מכל העולם מתריעים כי לא ניתן יהיה לפתור את משבר הפלסטיק רק באמצעות השקעות נוספות במיחזור, וכי אין מנוס מאשר הגבלות גלובליות על כמויות הייצור של הפלסטיק הבתולי. למעשה, זו היתה אחת מהמטרות המקוריות של אמנת הפלסטיק הבינלאומית: להתמודד עם משבר הפלסטיק בכל מחזור חייו – משלב הייצור ועיצוב המוצרים ועד לשלב האיסוף והטיפול בפסולת.

אך חברות הדלקים ותעשיית הפטרוכימיה לא הולכות לוותר בקלות על הפרה החולבת שלהן. תאגידי ענק אלו, אשר מגלגלים מיליארדי דולרים בשנה מדלקי מאובנים, צופים בחשש בהתעוררות (האיטית מדי) של האנושות למשבר האקלים, ובמעבר (האיטי מדי גם הוא) לאנרגיות מתחדשות. חברות אלו, שהיו עסוקות במשך עשורים בהכחשת משבר האקלים ולאחר מכן בהכחשת הקשר הישיר בין תעשיית הדלקים לבין ההתחממות הגלובלית, הבינו שעליהן למצוא נתיב רווחי חדש שיאפשר להן להמשיך להפיק דלקים – פחם, נפט וגז – גם בעולם המסתמך על אנרגיות מתחדשות. ובאמת, הפתרון שהן מצאו היה קל ופשוט: הרחבת תעשיית הפלסטיק העולמית, שגדלה בקצב מסחרר בעשורים האחרונים, מניבה להן רווחי עתק. כך למשל, Saudi Arabian Oil, חברת הנפט הגדולה בעולם, מתכננת עד 2030 לשלוח כשליש מהנפט שלה למפעלים כימיים, בעיקר עבור ייצור פלסטיק. חברת Shell, המנסה להיכנס לשוק הגז בישראל, פתחה לאחרונה מתחם כימי בגודל של 300 מגרשי כדורגל בפנסילבניה, עם יכולת ייצור של כ-1.6 מיליון טון של כדורי פלסטיק בשנה. סין בנתה מפעלי פלסטיק כה רבים בחמש השנים האחרונות, שקיבולת ייצור הפלסטיק שלה עתידה לגדול עד 2025 בכמות המשתווה לקיבולת ייצור הפלסטיק של אירופה, יפן וקוריאה גם יחד. 

הפלסטיק נכנס לכל תחום בחיינו, מאריזות, עטיפות ושקיות דרך רכבים, בנייה, כלי בית, רהיטים, צעצועים וביגוד. למעשה, כמעט ואין תחום בו הפלסטיק לא הופך להיות הסטנדרט החדש. אפיק הצמיחה והרווח בעולם זה מביאים לכך שמוקמות כיום ברחבי העולם מאות תשתיות ענק חדשות לייצור פולימרים ופלסטיק. שוק הפלסטיק עובד באופן הפוך מההיגיון הבריא, אך באופן טריוויאלי לכלכלה הקפיטליסטית בימינו: הביקוש לא מגיע מלמטה אלא נכפה על המשק ועל האנשים מלמעלה, מהיצרניות. כמות אדירה של פלסטיק חדש המוצאת את דרכה אל העולם באופן בלתי פוסק, מאלצת את השוק למצוא דרכים חדשות ויצירתיות לדחוף אותו לכל מוצר, להחליף אותו בכל חומר אחר ולייצר עוד ועוד מוצרים שאין בהם צורך, לרוב באיכות ירודה ביותר, רק כדי להמשיך את צריכת הפלסטיק ועמה את ייצור דלקי המאובנים.

חברות הדלקים, אם כן, רואות בפלסטיק את אפיק הרווח המרכזי העתידי שלהם. זו הסיבה שהן שולחות לכל סבבי הדיונים הבינלאומיים על אמנת הפלסטיק, מאות לוביסטים אשר מפעילים לחצים כבירים על המדינות וגורמים להן פעם אחר פעם להירתע מלקבל החלטות שאפתניות ואמיצות באמת, כאלה שיצליחו לגעת בלב המשבר ויפחיתו את כמות הפלסטיק שהאנושות מייצרת. מדינות רבות המרוויחות מדלקי המאובנים, כמו ערב הסעודית, רוסיה ואיראן, הן המתנגדות המרכזיות לאמנת פלסטיק שאפתנית, אולם עשרות מדינות אחרות מושפעות גם הן מהלחצים של תאגידי הדלקים – בין הגופים החזקים ביותר בפוליטיקה העולמית כיום. בשל הכניעה לתכתיבי התאגידים, ללא שינוי מדיניות צפויה אמנת הפלסטיק לעסוק אך ורק באיסוף הפלסטיק ומיחזורו, ולא תשפיע כהוא זה על כמות ייצור הפלסטיק העולמי שכאמור, צפויה לשלש את עצמה כבר בעשורים הקרובים.

ובחזרה למשרד להגנת הסביבה ולחברת כרמל אולפינים הישראלית.

המשרד להגנת הסביבה שלח נציגות רשמית לכל סבבי הדיונים על אמנת הפלסטיק. לפני המלחמה, עוד הספיקה השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, להתפאר בכך שישראל הצטרפה ל-HAC, קואליציית המדינות השאפתניות ביחס לאמנה. קואליציה זו מורכבת מעשרות מדינות שהצהירו באופן רשמי כי יובילו קו שאפתני בדיונים באמנה, ולמעשה לא ייכנעו ללחצים של חברות הדלקים. אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד. בסוף אפריל האחרון, חזרה המשלחת הישראלית מסבב הדיונים הרביעי שהתקיים בקנדה, כאשר נותר רק מפגש חמישי ואחרון בקיץ הקרוב בקוריאה, לפני שהאמנה תקבע ותסגר. מדובר בהזדמנות היסטורית וחד-פעמית של מדינות העולם להירתם לשינוי משמעותי לטובת האנושות והטבע, אך נראה שידה של תעשיית הדלקים בינתיים על העליונה, והלוביזם האגרסיבי שלה מצליח להותיר את שאיפותיה של האמנה נמוכות. לשמחתנו, כמה עשרות מדינות החליטו לעשות מעשה ויצרו את הצהרת 'גשר לבוסאן' (בוסאן הוא שם המקום בקוריאה בו ייתנהלו בקיץ ה-INC5, הדיונים האחרונים על אמנת הפלסטיק). הצהרה זו דורשת התייחסות ישירה באמנת הפלסטיק לסוגיית ייצור הפולימרים הראשוניים (ייצור פלסטיק בתולי), וקוראת להצבת יעדים ברורים לצמצום הייצור, זאת בהסתמך על מאות מחקרים עדכניים הקובעים כי בלעדי צעד זה, לא ניתן יהיה להתמודד עם משבר הפלסטיק העולמי.

אולם מדינת ישראל, על אף הצטרפותה למדינות השאפתניות, בוחרת כרגע לשבת על הגדר. חלף כבר יותר  מחודש מסיום הדיונים וכרגע נראה שישראל מתיישרת אף היא עם האינטרסים של תאגידי הדלקים העולמיים, ונמנעת מלחתום על הצהרת גשר לבוסאן. כך, ביד אחת מתפאר המשרד להגנת הסביבה על השתת עיצומים כספיים על כרמל אולפינים, חברה לייצר פלסטיק שהינה חלק מקבוצה של תעשיית הדלקים, ומציג את עצמו כדואג לאינטרס הציבורי. ביד השניה לעומת זאת, נמנע המשרד מהצעד ההכרחי והמתבקש והוא נקיטת צעדים אמיתיים לצמצום ייצור הפלסטיק העולמי.

הציבור בישראל ובעולם לא מבקש קנסות. קנס של 18.7 מיליון שקלים לחברה שמגלגלת מיליארדים בשנה, לא יפחית כהוא זה את זיהום האוויר. מה יעזרו לציבור הקנסות, כאשר הכסף שלו נכנס לקרן הניקיון המהווה הלכה למעשה הקופה הקטנה של משרד האוצר, ומשמשת למטרות אחרות? הציבור רוצה שינוי אמיתי: הפסקת זיהום האוויר במפרץ חיפה, הוצאה לאלתר של התעשיות הפטרוכימיות, והכי חשוב – טיפול שורש בבעיית הפלסטיק העולמית הדורש, על פי כל המומחים, הצבת יעדים גלובליים לצמצום ייצור הפלסטיק הבתולי, כולל בישראל. המשרד להגנת הסביבה חייב לחתום עוד היום על הצהרת גשר לבוסאן ולחבור למדינות האחראיות שמעוניינות לטפל בבעיית הפלסטיק העולמית, למרות אינטרסים כלכליים תאגידיים. בינתיים בוחרים במשרד להימנע ממעשים של ממש, ולהסתפק בכותרות על עיצומים כספיים שלא יועילו לאף אחד.

(נכתב על ידי יאיר דביר, ראש תחום צרכנות בגרינפיס ישראל)

עוצרים את מגיפת הפלסטיק

אני רוצה לעזור