הפגישה הבינלאומית הרביעית לקראת אמנת פלסטיק עולמית (INC4) הסתיימה לאחרונה בתחושת אכזבה. לאחר פתיחה אופטימית ועבודה קשה מצד ארגוני סביבה בינלאומיים כמו גרינפיס, התוצאות הסופיות היו רחוקות מהציפיות.
אמנת הפלסטיק הבינלאומית הינה הזדמנות היסטורית להתחייבות של כלל מדינות העולם לשינויים מרחיקי לכת בכלכלת הפלסטיק מתוך הבנה שמשבר הפלסטיק הינו אחד המשברים הסביבתיים והבריאותיים הגדולים ביותר של העת הזו ורק מאמץ בינלאומי יוכל להביא לשינוי משמעותי.
אז מה קרה בפגישות?
גרינפיס, יחד עם ארגוני סביבה נוספים ובהתבסס על מאות מחקרים מדעיים, הדגישו כבר בתחילת הדרך את החשיבות הקריטית של הכנסת יעדים לצמצום ייצור הפלסטיק הראשוני באמנה. לא מספיק שהאמנה תתייחס רק לפסולת הפלסטיק ולהרחבת יכולות המיחזור. כבר כיום, כמות הפלסטיק המיוצרת בעולם עולה בהרבה על יכולות האיסוף והמיחזור, וההערכות מדברות על שילוש כמות ייצור הפלסטיק עד 2060! מיחזור לבדו לא יציל אותנו ממשבר הפלסטיק ואין מנוס מלהגדיר יעדים שאפתניים לצמצום הייצור הראשוני.
אך ישנם גורמים חזקים ועשירים שלא מעוניינים שהאמנה תתייחס לייצור הפלסטיק. חברות הדלקים והתעשייה הפטרוכימית הם המרוויחים הגדולים מייצור הפלסטיק. מפגישה לפגישה הם שלחו יותר נציגים ולוביסטים שילחצו על המדינות לחסום כל עיסוק בייצור הפלסטיק במסגרת האמנה.
(בתמונה: מפעל כרמל אולפינים המייצר פלסטיק במפרץ חיפה: המשרד להגנת הסביבה)
מדינות כמו פרו ורואנדה הציגו הצעה הקוראת להפחתת 40% מהשימוש העולמי בפולימרים של פלסטיק בתולי עד שנת 2040. מדובר בהצעה הראשונה מסוגה בתהליך המו"מ, וצעד משמעותי שמעלה את המודעות לבעיית הפלסטיק. מדינות נוספות כמו הפיליפינים, שוויץ, שוודיה, נורווגיה ועוד חתמו על הצהרה הדורשת מהאמנה להתייחס לצמצום הפלסטיק הבתולי.
אך לצד ההצעות המרשימות, המדינות המתנגדות לצמצום ייצור פלסטיק הפעילו לחץ כבד. הן הבהירו שזהו קו אדום עבורן, וניסו לכוון את הדיונים לכיוון של אמנת ניהול פסולת בלבד, ולא אמנה שתטפל בבעיה מהשורש.
ברגע האחרון, חלה תפנית מפתיעה. האיחוד האירופי ומדינות נוספות שנחשבו כתומכות באמנה שאפתנית (קנדה, בריטניה ואוסטרליה) זנחו את תמיכתן בהצעה של רואנדה ופרו ותמכו במקומה בצעות חלשות שאינן מתייחסות לצמצום הייצור. מספר מדינות שחברות ב HAC – קואליציית המדינות השאפתניות – אשר אמורות היו להצטרף לקריאה לאמנה שאפתנית חזרו בהם ברגע האמת. גם ישראל שהצהירה בחגיגיות לפני כשנה על הצטרפותה לקואליציית השאפתניות, בחרה להמנע ברגע האמת מלנקוט עמדה ברורה וכרגע לא תומכת בצמצום ייצור הפלסטיק כפי שמצופה מכל מי שטובת הסביבה והאנשים לנגד עיניו.
הפגישות האחרונות בנושא אמנת פלסטיק עולמית לא הניבו את התוצאות שקיווינו להן. נטישת ההצעה על ידי מדינות תומכות מעוררת אכזבה גדולה ומזכירה לנו שוב עד כמה כסף ואינטרסים של חברות פרטיות כמו גם שיקולים פוליטיים יכולים להיות הרסניים ולפגוע באנושות ובסביבה.
מה זה אומר לקראת הפגישות של ה INC5, שיתרחשו בקיץ השנה?
אנחנו לא יכולים להיות באשליה – חברות הדלקים ובעלי העניין עושים כל מה שהם יכולים כדי לחסום אמנה חזקה. מדינות רבות שצריכות להוביל מפחדות כל כך מאותם כוחות, עד שנראה שהן מוכנות להסתפק ולהתפשר בכל סוגיה. גם מדינת ישראל כרגע מועלת בתפקידה להגן על האינטרס של האנשים.
אבל בסופו של דבר הכל עדיין על השולחן. בכל INC יש מדע מובהק יותר ויותר, וגדל הכח של הארגונים שמקשים על מנהיגי העולם להתעלם מהעובדה שאנחנו חייבים לקצץ בייצור הפלסטיק. המשימה שלנו בדרך לבוסאן בקוריאה (INC5) היא להפוך את ההתעלמות שלהם ל"בלתי אפשרית מבחינה פוליטית". המשימה שלנו בגרינפיס ישראל היא ללחוץ על הנציגות הישראלית, יחד עם כל מי שמודע לנזקי הפלסטיק, להצטרף לקריאה לצמצום ייצור הפלסטיק באמנת הפלסטיק הבינלאומית.
נכתב על ידי יאיר דביר, ראש תחום צרכנות בגרינפיס ישראל
אני רוצה לעזור