© Emanuel Büchler
בשבוע שעבר נאספו מנכ"לי תאגידים רב-לאומיים, מנהיגי ממשלות, אליטות עשירות ובעלי השפעה נוספים, במסגרת פורום הכלכלה העולמי בדאבוס. שם, אחד מארבעת הנושאים המרכזיים היה "צמיחה". זה אירוני במיוחד, כשכבר ברור לחלוטין שהמערכת הכלכלית שלנו, התלויה בצמיחה ובחוב, היא הגורם המרכזי למשבר הרב-מערכתי המתמשך והמחריף, הפוגע בעיקר בשכבות החלשות ודוחף את האנושות כבר מעבר ל-6 מתוך 9 הגבולות הפלנטריים הקריטיים.
בעוד שנדרשים פתרונות מורכבים לבעיות הרבות והחמורות, פתרונות אשר דורשים גם התאמה זהירה לאזורים הגיאוגרפיים השונים ותושביהם, הרי שהמושגים הבסיסיים לאופן שבו עלינו לארגן מחדש את החברה והכלכלה שלנו הינם בהירים וצוברים תאוצה. זהו לא מדע טילים, אבל דרוש מאמץ קולקטיבי אדיר כדי להגיע לשם. התשובה היא כלכלה של רווחה, מערכת כלכלית חלופית המעבירה את המיקוד מ'צמיחה' לעבר רווחתם של האנשים ושל המערכות האקולוגיות שאנחנו חלק בלתי נפרד מהן.
כלכלת רווחה היא לא רעיון חדש, אבל היא תופסת תאוצה
ברית כלכלת ה wellbeing הוקמה בשנת 2018, אך הרעיונות על מגבלות הצמיחה מסתובבים כבר מתחילת שנות השבעים. למרבה הצער, המיקוד בצמיחה ובנרטיב המציב את התמ"ג כמדד העיקרי להתקדמות הוא זה ששלט, והיטיב עם מעטים על חשבון רבים. Oxfam פירסם לאחרונה דו"ח שמראה כי חמשת הגברים העשירים ביותר הכפילו את הונם מאז 2020, בעוד חמישה מיליון אנשים הפכו לעניים יותר. העוני גובר, המערכות האקולוגיות קורסות והפלנטה מתחממת. לכן, אנשים ״רגילים״ מתחילים לשאול האם עוד צמיחה, ניצול, הפקת משאבים והעצמת העושר של העשירים המופלגים הם הכיוון הנכון.
המדע ברור, אנחנו יודעים מה עלינו לעשות. בשנת 2023, מחקר בכתב העת "Nature" על ידי מדענים בולטים מכל העולם, ששיתפו פעולה כדי למצוא פתרונות הוליסטיים, התחיל במשפט: "יציבותו וחוסנו של מערכת כדור הארץ ורווחת האדם קשורים זה לזה באופן בלתי נפרד." הם יצרו דרך למדוד ולהעריך כיצד אנו נשארים במסגרת גבולות סביבתיים וחברתיים. זהו עוד מחקר מדעי אחד שמצטרף לים רחב של ידע מדעי לגבי מה עלינו לעשות מבחינת פיתוח בר-קיימא שיגן על האקלים והמערכות האקולוגיות.
עליית אי השוויון, התרחבות חברות הנפט והגז, האיום בכרייה בעומק בים – כולם מונעים על ידי המרדף החמדני אחר צמיחה אינסופית. כאשר הרווחה האנושית וה wellbeing הן המטרות, פעילויות כמו פתיחת שדה נפט וגז חדש או התחלת פרויקטים של כריית עומק-ים מאבדות את התכלית שלהן. מתברר שהן לא תורמות לחברה, אלא הורסות אותה. רק על ידי התמודדות עם הגורמים המערכתיים למשבר הרב-מערכתי נוכל לעצור איומים אלה ולמנוע איומים עתידיים.
זה הזמן לשינויים שיחלקו מחדש כוח ועושר, וירפאו את המערכות האקולוגיות.
המעבר לכלכלת רווחה ('wellbeing') דורש צעדים פוליטיים שמתעדפים את צרכי האנשים והמערכות האקולוגיות על פני רווחים של מעטים, מחלקים מחדש את הכוח ויוצרים אחריות משותפת לתוצאות השימוש במשאבים הציבוריים ולגישה אליהם. בפועל, זה אומר לבצע את הרפורמות היסודיות בארכיטקטורה הפיננסית הבינלאומית כפי שקרא מזכ"ל האו"ם, ולהטמיע את אמנת המס של האו"ם. ההצעות הללו אינן חדשות. ב-2019 ההיסטוריון רותגר ברגמן נשא בדאבוס נאום שנהייה ויראלי ברשת בו אמר, "תפסיקו לדבר על פילנתרופיה. תתחילו לדבר על מיסים."
אנחנו צריכים תקציבים לאומיים הממוקדים בהבטחת צרכי האנשים, באמצעות חיזוק שירותים ציבוריים בדרכים שיגבירו את החוסן החברתי וישמרו על המערכות האקולוגיות שעליהן מתבססות החברות שלנו. מנהיגים נבחרים ועובדי ציבור חייבים להתמקד במשימה המרכזית שלהם, שהיא שירות לציבור, ולנתק את הקשרים למניפולטורים אשר מרוויחים משמירה על הסטטוס קוו והדגשת הצמיחה.
אז בזמן שבפורום הכלכלי העולמי מתקיים בדאבוס, גרינפיס וארגונים מגוונים פועלים באמצעות יוזמות שמובלות על ידי אזרחים לשינויים מערכתיים שמקדימים את טובת האנשים ואת כדור הארץ.
זה הזמן לכלכלת רווחה שתשים #חייםעלפניצמיחה
הבלוג נכתב על ידי מריליה מונטיירו סילבה מצוות 'עתיד אלטנרטיבי', ואיזדורה ורונסקי, שותפה מובילה בפרויקט כלכלת הרווחה, שתיהן בגרינפיס הבינלאומי. אגנס ג'זלר היא פעילה בגרינפיס שוויץ