לפני כמעט שנה, באוגוסט 2020, פורסם בתקשורת העולמית כי מדף הקרח בגרינלנד, עבר את נקודת האל-חזור. משמעותה של ידיעה זו היא שירידת השלגים המחדשת את הקרחונים אינה מספיקה עוד כדי לפצות על אובדן הקרח המואץ עקב התחממות כדור הארץ. במילים אחרות – גם אם נפסיק את כל פליטות גזי החממה מחר בבוקר (וכולנו יודעים שזה לא יקרה), כל מדף הקרח ימס במאות השנים הקרובות, ובכך תשתנה עד היסוד המערכת האקולוגית הנוכחית על תושביה, אלו האנושיים ובעלי החיים שלצדם.
גרינלנד הוא האי הגדול ביותר בעולם וטריטוריה בשליטה דנית בעלת שלטון עצמאי רחב. כ-84% משטחו מכוסה בקרח אולם בעשורים האחרונים הולכים הקרחונים ונסוגים. קרחונים לאורכו של האי נסוגו בממוצע 3 קילומטרים מאז 1985 ובדומה לים הארקטי, בו נמצא כיסוי הקרח בשפל של כל הזמנים, עבור חלק ממשלות העולם – נסיגת הקרח באזוריו הקפואים של כדור הארץ היא קודם כל הזדמנות עסקית. למרות שחברות האנרגיה מהססות להתרחב למקומות שנויים במחלוקת מבחינה אקולוגית כמו האזור הארקטי, השלג הנמס חושף תחתיו פוטנציאל למילארדי טונות של נפט, גז והרבה כסף.
כמדינה שחצי מתקציבה השנתי מגיע מממשלת דנמרק, מקורות הכנסה עצמאיים הינם קריטיים לצורך הרחבת הסמכויות של הממשל האוטונומי וצמצום התלות בממשל הדני. אולם בעוד מרבית מדינות העולם ממשיכות לבסס את הכלכלה שלהן על דלקים פוסיליים, בניגוד להיגיון המדעי ואף הכלכלי, בחרה ממשלת גרינלנד שנבחרה לפני 3 חודשים בלבד, במדיניות מפתיעה: עם היבחרה, ביטלה הממשלה החדשה פרויקט כריית אורניום ומתכות נוספות במאגר ענק המצוי על האי. הפרויקט עורר חששות מצד תושבים הנוגעים לזיהום רדיואקטיבי ופסולת רעילה באדמות המרעה שסביב לו. המחלוקת סביב הפרויקט הביאה לנפילתה של הממשלה הקודמת ואפשרה את עלייתה של ממשלת השמאל האינואיטית, שקמפיין הבחירות שלה שם דגש רב על מדיניות סביבתית. ראש המפלגה צוטט לאחר הבחירות בתקשורת הדנית באומרו "העם אמר את דברו. הפרויקט מבוטל".
בהמשך לאותו קו מדיני, הודיעה הממשלה בשבוע שעבר כי גרינלנד לא תאפשר חיפושים וקידוחים חדשים של נפט וגז מכיוון שלדבריה, היא לוקחת ברצינות את משבר האקלים ומודאגת מרגישותה של המערכת האקולוגית הארקטית. על פי השרה למשאבי טבע, החלטת הממשלה נבעה משיקולי אקלים, סביבה והגיון כלכלי פשוט.על אף הערכות המכון הגיאלוגי של ארה"ב כי בשטחה של גרינלנד עשויות להיות לפחות 17.5 מיליארד חביות נפט וכמות אדירה של גז, אמרה הממשלה הגרינלנדית כי "זהו צעד טבעי – העתיד לא נמצא בנפט. העתיד שייך לאנרגיה מתחדשת ובמובן זה, יש לנו הרבה יותר מה להרוויח. אנחנו עושים זאת לטובת הטבע, הדייג והתיירות שלנו ורוצים לפתח את העסקים שלנו באופן מקיים". בכך גרינלנד מצטרפת לבליז, צרפת, ספרד, דנמרק, ניו זילנד ומדינות נוספות האוסרות על פרויקטים פוסיליים חדשים.
ב-2012 השיק גרינפיס באופן רשמי את הקמפיין הנרחב "הצילו את האזור הארקטי". חלק ממטרותיו הושגו ועל אחרות המשכנו להיאבק בקמפיינים ופרוייקטים נוספים אולם מאבק גרינפיס כנגד קידוחים והרס הטבע הפראי של גרינלנד נמשך כבר עשורים. לאחר אסון דיפווטר הורייזון במפרץ מקסיקו והשלכותיו ההרסניות, החשיבות על ההגנה על האזור הארקטי והקוטב מפני נזקים בלתי הפיכים גברה. ב-2010 ו-2011 ספינת ה"אספרנזה" ופעילי גרינפיס מחו נגד חיפושי גז ונפט במערב גרינלנד וב-2015 תיעדנו פיצוץ סייסמי בצפון האי. פעילי גרינפיס בילו שבועות בכלא הגרינלנדי לאחר שטיפסו על אסדות נפט גדולות, התנגדו לקידוחי נפט בחוג הארקטי הרוסי, הפיקו דוחות על פיתוח אלטרנטיבי מקיים, קיימו סיורים ודיונים על הקשר בין קידוחי נפט למשבר האקלים ופעלו גם במישור המשפטי כדי להגן על המערכת האקולוגית הייחודית והעדינה של הקוטב.
למרות ניסיונותיה של הממשלה הגרינלנדית הקודמת לפתות חברות נפט לבוא ולנצל את משאביו הנגלים של האי על ידי הפחתת מסים ומידע סיסמי חינמי, חיפושים אחר מרבצי נפט וגז לא התקיימו בגרינלנד מזה זמן. רשיונות רבים שניתנו הוחזרו על ידי חברות האנרגיה – חלק מאי כדאיות כלכלית, אחרות מהחשש לנזק תדמיתי או מסיבות אחרות. ובכל זאת – הכרזתה של ממשלת גרינלנד היא הרבה יותר מהצהרה פוליטית, תושבי גרינלנד נמצאים בקו החזית של משבר האקלים וחשים את השלכותיו בכל יום. סביבת החיים של רבים מהם משתנה לנגד עיניהם, תוך איום על תרבותם ואורחות חייהם מזה מאות שנים. סירובם של אנשי גרינלנד להסתנוור מהבטחת הכסף הגדול שמחירו האמיתי יקר לאין שיעור והאומץ לפעול אחרת הם השראה עבור קהילות בכל רחבי העולם אשר ניצבות בפני אתגרים דומים, גם כאן בישראל. התנגדותם של הגרינלנדים לניצול מערכות הטבע שלהם מעבירה לעולם כולו מסר פשוט ומובן מאליו – המחר שווה הרבה יותר מהאנרגיה של האתמול.
אני רוצה לעזור