הדיון הלוהט סביב משבר האקלים מתרכז בעשורים האחרונים בעיקר ב"נבל" הברור לעין – פליטות פחמן דו חמצני, גז החממה השופע ביותר באטמוספרה. פליטות אלה נובעות ברובן משריפת דלקים פוסיליים וכפועל יוצא – מכל סקטורי התעשייה המסתמכים עליהם. אולם בשנים האחרונות עוד ועוד מחקרים ודוחות מבקשים למשוך את תשומת הלב במקביל לפחמן הדו חמצני, לגז המתאן. המתאן, גז חממה עצמתי עשרות מונים יותר מפחמן דו חמצני, מהווה את המרכיב העיקרי בגז הטבעי. רמתו באטמוספרה יותר מהכפילה את עצמה מרמתה טרום המהפכה התעשייתית והיא שנייה רק לפחמן הדו חמצני. מוערך כי המתאן, שרמתו האטמוספרית הגיעה בשנת 2020 לשיא היסטורי מאז שהחלו המדידות בשנות ה-80', אחראי ל-20% מהתחממותו של כדור הארץ עד כה. 

חדשות רעות לאקלים 

בעוד שריכוזו באטמוספירה נמוך בהרבה מזה של פחמן דו חמצני, הרכבו הכימי של המתאן הופך אותו ליעיל במיוחד בכליאת חום. בשל כך, ריכוזי המתאן באטמוספירה הם בעלי השפעה ניכרת על מידת ההתחממות הגלובלית ועל המהירות בה היא מתרחשת. בנוסף, אורך חייו של המתאן הוא קצר יחסית בהשוואה לגזי חממה אחרים. דווקא בשל כך גדלה חשיבותו לטווח הקצר: "צמצום פליטות המתאן הוא המנוף החזק ביותר שיש לנו, על מנת להאט את שינויי האקלים ב-25 השנים הקרובות, והוא משלים את המאמצים החיוניים להפחתת פליטות פחמן דו חמצני." כך אומר אינגר אנדרסון, מנהל בפועל של התוכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP). "היתרונות בכך לחברה, לכלכלה ולסביבה הם עצומים ועולים בהרבה בחשיבותם וערכם, על המחיר הכרוך בהם."

מרבית פליטות המתאן הטבעיות מגיעות מקרקעות רטובות דוגמת ביצות, בהן מיקרואורגניזמים מעכלים חומר אורגני ופולטים מתאן. כשליש מכמות המתאן באטמוספירה כיום, מקורו בקרקעות ביצה. מקורות טבעיים נוספים הם דליפות טבעיות של מתאן ממצבורי גז ונפט, פעילות געשית, פעילות בעלי חיים שונים והפשרת קרקעות קפאת-העד בקטבים. אולם 60% מפליטות המתאן הגלובליות היום, מקורן בפעילות אנושית משלושה מקורות עיקריים: שימוש בדלקים פוסיליים, חקלאות תעשייתית ובמיוחד תעשיית המזון מהחי וכן, הצטברות שפכים ופסולת במטמנות. מחקר גדול שנעשה ב-2017 על ידי עשרות מדענים מרחבי העולם כחלק מ"פרויקט הפחמן העולמי", בדק את היקף פליטות המתאן ממקורות שונים במהלך עשר השנים עד 2017. מהמחקר עולה שהאחראית הבלעדית על רמתן ההולכת ועולה של פליטות המתאן היא הפעילות האנושית. למעשה, מחקר חדש שהתפרסם במגזין Nature מצא כי פליטות המתאן מהתעשייה הפוסילית הוערכו בהערכת חסר של עד 40%, כאשר פליטות ממקורות טבעיים נמוכות יותר ממה ששיערו חוקרים בעבר. 

יותר ירוק מפחם? לא בדיוק.

על פי דוח חדש של האו"ם שפורסם בחודש שעבר, התעשיות הפוסיליות אחראיות על 35% מכלל פליטות המתאן האנושיות. לכל אורך הדרך – החל מהקידוח, שאיבה, זיקוק, שינוע ושריפה – פחם, גז ונפט פולטים לא רק פחמן דו חמצני אלא גם מתאן, והרבה ממנו: מוערך כי 3% מכלל הגז הטבעי שמופק אובד בכל שנה עקב דליפות, תקלות ובעירה בשלבי הייצור. בעידן הנשיא טראמפ צומצמה הרגולציה על פליטות המתאן של התעשייה הפוסילית, זאת על אף מחקר שקבע שייתכן שתעשיית הגז בצפון אמריקה אחראית על שליש מהגידול בפליטות המתאן הגלובליות, לבדה. נוסף על אלה נמצא כי חברות אנרגיה אוהבות להותיר את אתרי הקידוחים שאינם מניבים עוד, פתוחים ודולפים. באתרים העזובים נמצאים מיכלים וצינורות דולפים, נזילות שלא טופלו, גידור לקוי, צמחייה רעילה, חלודה ועוד. האתרים נותרים ללא תחזוקה וגז המתאן, זורם אל האטמוספרה באין מפריע. הממשל הפדרלי בארה"ב מעריך כי ישנן 2 מיליון בארות שלא נאטמו בטרם ננטשו ברחבי ארצות הברית. תרומתה השנתית של דליפת גזי חממה מבארות אלה שוות ערך לפליטת גזי החממה השנתית של מיליון וחצי מכוניות. 

לצד התעשייה הפוסילית ההרסנית, ניצבת תעשיית החקלאות ובעיקר משק החי ובראשו – מיליארד פרות. 32% מפליטות המתאן האנושיות מקורם בגידול בעלי חיים לבשר, חלב וביצים כאשר חלקו של גידול הבקר בהתפלגות פליטות גזי החממה, גדול לאין שיעור משאר המינים הגדלים באופן תעשייתי. כמו במקרה של הדלקים המאובנים, גם כאן רצופה התעשייה בפליטות ממגוון מקורות: תהליכי עיכול פנימיים של בעלי החיים מייצרים מתאן ופולטים אותו כאשר מזון זול, סיבי ולא איכותי, מביא לעלייה בכמות המתאן הנפלטת. זבל בעלי החיים פולט מתאן ופליטות גזי חממה מקושרות גם לשינויים בייעוד הקרקע, השתלטות על שטחים טבעיים ובירוא יערות לצורך רעייה. וכמובן, שימוש אינטנסיבי באנרגיה פוסילית לאורך כל שרשרת הייצור – דשנים וחומרי הדברה, מיכון כבד, טיפול ביבולים המשמשים למזון, חוות גידול עצומות, עיבוד המוצרים, שינוע ועוד. 


נוסף על שתי תעשיות מזהמות אלה, הצטברות פסולת במטמנות ומי שפכים אחראים לכ-20% מהפליטות האנושיות וגידולי אורז לכ-8% נוספים. מתאן, מלבד תכונותיו לוכדות החום, משחק תפקיד משמעותי בזיהום אוויר בכך שהוא תורם ליצירתה של שכבת אוזון טרופוספרי (על פני הקרקע). גז אוזון מהווה מזהם אוויר מסוכן ואחד מהרכיבים העיקריים בפיח. השפעותיו הרסניות במיוחד בשילוב עם מזג אוויר חם. זיהום אוזון הנובע מפליטות מתאן אנתרופוגניות (מקור אנושי), גורם לכחצי מיליון מקרי מוות בטרם עת בכל שנה, ונזק במערכות אקולוגיות ויבולים חקלאיים הנובע מדיכוי צמיחה. 

למה צריך לפעול עכשיו

פליטות המתאן האנושיות מתחילות לצאת משליטה. בשילוב עם לולאות משוב שיגרמו לפליטות מתאן מוגברות מהקרקעות המפשירות בקטבים ונוכח רמת פליטות פחמן דו חמצני שמסרבת לרדת, אין שום סיכוי לעמוד ביעדי הסכם פריז ללא פעולה מהירה ואפקטיבית להפחתת פליטות המתאן ממקורות אנושיים. החדשות הטובות הן שיש הרבה מה לעשות, כאן ועכשיו. דוח האו"ם מצא כי ניתן להפחית את פליטות המתאן בעד 45% עד שנת 2030, בטכנולוגיות קיימות ובעלות נמוכה בהרבה מהתועלת הנגזרת מהן. מוערך כי הפחתת פליטות המתאן תמנע 260 אלף מקרי מוות בטרם עת, 775 אלף אשפוזים עקב מקרי אסתמה, 73 מיליארד שעות עבודה אבודות כתוצאה מגלי חום קיצוניים ו-25 מיליון טונות של אובדן יבולים בכל שנה! פתרונות המצויים בידי התעשייה הפוסילית יכולים כבר עכשיו להפחית את הפליטות ב-30%. 15% נוספים נדרשים כדי להצליח לעמוד ביעדי הסכם פריז. ל-60% מהפתרונות הקיימים עלות נמוכה עד שלילית, כזו שמחזירה את עצמה במהרה ובמיוחד בתעשיות הגז והנפט, בהן למתאן הנאסף ערך כלכלי גבוה יותר מאשר שחרורו לאוויר.

אסטרטגיות מעבר לכלכלה ללא פחמן, נסמכות כולן על טכנולוגיות לכידת פחמן רחבות היקף, שאינן קיימות נכון לעכשיו. לאור זאת, הרחבת תשתיות ושימוש בגז טבעי אינם עולים בקנה אחד עם היעדים עליהם חתמו מאות מדינות בהסכם פריז. רגולציה מתקדמת, פיקוח ושקיפות, פתרונות טכנולוגיים מתקדמים ושינויים צרכניים, כל אלה ועוד נדרשים כדי להצליח בהפחתה מיידית של פליטות המתאן להן השלכות חברתיות, כלכליות, בריאותיות וסביבתיות. קיומם של פתרונות פשוטים ונמוכי עלות, יעדים מוגדרים וטווח חיים קצר יחסית של המתאן באטמוספרה, הופכים את המאמץ לצמצם את פליטתו לא רק למשתלם במיוחד אלא לחלק בלתי נפרד מהמאבק להגן על האקלים, האוויר, הבריאות, הסביבה והחקלאות שלנו.