בימים אלו (29.6.23) הגיש גרינפיס ישראל עתירה לבג"צ בדרישה להורות למשרד האנרגיה לבטל את ההליך לקבלת רישיונות חדשים לחיפוש גז ונפט חדשים בים התיכון בטענה שלא יאפשרו לישראל לעמוד ביעדי האקלים אליהם התחייבה. למעשה, מדובר בתביעת האקלים הראשונה בישראל, ובכך מצטרפת ישראל לשורה ארוכה מאוד של למעלה מ-40 מדינות בהן הוגשו בשנים האחרונות תביעות שכאלו.
דור האקלים תובע את הממשלה על הפרת הסכם האקלים הבינלאומי
תביעות אקלים מוגשות ע"י ארגונים בלתי ממשלתיים (NGO) וע"י אזרחים וקהילות כנגד חברות מזהמות וכנגד ממשלות שכושלות לעמוד בהתחייבויות האקלים שלהן. לעיתים עתירות אלו הינן בינלאומיות ומערבות מגוון בעלי עניין. ממשלות נתבעות על אי נקיטת צעדים נאותים למלחמה בשינויי האקלים, אי עמידה בהתחייבויות ועל כך שהן אינן דואגות לשלומם ובריאותם של אזרחים, ובמיוחד לעתידם של הצעירים ברחבי כדור הארץ. חברות נתבעות על תרומתן הישירה והדרמטית לשינויי האקלים בשל הפקה, ייצור ושריפה של דלקים, הגורמים לפליטה מוגברת של גזי חממה. במקרים מסוימים, חברות נתבעות גם בגין הטעיית הציבור ובעלי המניות לגבי הסיכונים הקשורים לשינויי אקלים.
תביעות אקלים ממלאות כיום מספר תפקידים קריטיים במאבק למיתון שינויי האקלים. הן מאלצות גופים לשאת באחריותם להתחממות כדור הארץ, ודוחפות לעבר שינוי מערכתי. על ידי פנייה אזרחית לבית המשפט, אנו בגרינפיס ועוד ארגונים רבים ברחבי העולם מסוגלים לגרום לממשלות ותאגידים להפחית פליטות, לאמץ מדינות בת-קיימא ולנקוט פעולות נחוצות אחרות כדי להפחית את הפגיעה בסביבה ובטבע.
התוצאות של תביעות אקלים משתנות. חלקן מביאות לניצחון ברור של התובעים, בעוד אחרות נדחות. עם זאת, ההשפעה שלהן מתרחבת מעבר לכותלי בית המשפט. יש להן כוח להשפיע על דעת הקהל והמדיניות. לדוגמה, לאחר תביעה מוצלחת בהולנד הודיעה הממשלה על תוכניות לסגירת תחנות כוח פחמיות ולהפחתת פליטות. יתרה מכך, לתביעות אלו יכולות להיות גם השלכות כספיות על חברות, המחייבות אותן לשאת באחריות "המזהם משלם". ככל שגדל הסיכון דיונים משפטיים, משקיעים עשויים להשקיע פחות בחברות שתורמות משמעותית לנזקי אקלים, ולהסיט את השקעותיהם לעבר תעשיות ברות קיימא.
הבסיס החוקי לתביעות במרבית המקרים, מקורו בהסכם פריז שנחתם ב2015, הסכם אקלים בינלאומי במסגרת והתחייבו 195 מדינות לנקיטת צעדים להגבלת ההתחממות הגלובלית. כתוצאה מכך החל גל חקיקת שינוי אקלים ("חוקי אקלים") במדינות שונות. חקיקה זו, כמו גם ההתחייבויות הבינלאומיות, מהווה בסיס חשוב עליו נשענות תביעות אקלים. עד כה הוגשו מעל 2000 תביעות אקלים במעל 40 מדינות.
בין התביעות האקלים המשמעותיות:
בשנת 2015 הגיש חקלאי מפרו תביעה כנגד יצרנית החשמל הגדולה בגרמניה, בטענה שפליטות הפחמן המרובות שלה אחראיות להפשרת שלגים בהרי האנדים. תביעה זו יצרה תקדים כאשר בית המשפט בהאג קיבל אותה והחליט לדון בה. החלטה זו היוותה תמריץ להגשת תביעות רבות נוספות.
בפקיסטן, חקלאי הגיש עתירה לבית המשפט העליון נגד ממשלת פקיסטן בשל כישלונה ליישם מדיניות שינויי אקלים ולהגן על זכויות הקהילות שנפגעות מהשפעות שינויי האקלים, כפי שאלו באות לידי ביטוי בהשפעתן על המגזר החקלאי. בשנת 2015, בית המשפט פסק לטובתו, והכריז כי הממשלה הפרה את הזכויות החוקתיות של האזרחים בכך שלא נקטה פעולות מספיקות כדי להפחית את סיכוני שינויי האקלים. בית המשפט הנחה את הממשלה לפתח מדיניות לאומית להתמודדות עם שינויי אקלים.
בצרפת נירשם הישג משמעותי נוסף בתביעה של גרינפיס בשיתוף עם שישה ארגונים נוספים, שהוגשה בשנת 2018 כנגד ממשלת צרפת, על שכשלה במניעת נזק סביבתי, אי עמידה ביעדי האקלים ואי לקיחת אחריות על נזקי האקלים. תוך שבועות בודדים נאספו קרוב ל2.5 מיליון חתימות של אזרחים. בשנת 2021 בית המשפט הצרפתי קיבל את טענות התביעה, והכריע בעד העותרים. בית המשפט מצא את הממשלה הצרפתית אחראית לנזקי אקלים והגדיר שחוסר מעש בעניין אינו קביל.
בהולנד, ארגון איכות סביבה זכה בתיק משמעותי נגד ממשלת הולנד בשנת 2019. בית המשפט קבע כי על הממשלה מוטלת חובה חוקית למנוע את החרפת שינויי האקלים, והורה לה לצמצם את פליטת גזי החממה במדינה ב-25% לפחות עד סוף שנת 2020.
בפיליפינים, אזרחים בשיתוף עם גרינפיס דרום מזרח אסיה הגישו עתירה בפני הועדה לזכויות אדם (CHR), ודחקו בה לחקור את האחריות של חברות דלק מאובנים גדולות בגין הפרות זכויות אדם כתוצאה משינויי אקלים. בשנת 2018 ה-CHR יזם חקירה לגבי אחריותן של חברות הדלקים הגדולות על הפרות של זכויות אדם.
באוסטרליה שמונה בני נוער הגישו תביעה נגד השרה לאיכות הסביבה, בטענה שעל השרה מוטלת חובת חוקית של "זהירות מונעת", להגן על צעירים אוסטרליים מההשלכות המזיקות של שינויי האקלים. התיק הוגש בשנת 2021 במטרה למנוע מהשרה לאשר הרחבה של הפעילות במכרות פחם.
בגרמניה בשנת 2020 בית המשפט קבע כי יש להחמיר את הוראות חוקי האקלים הקיימים, וב- 2021 נקבע כי יש לשמור על הזכות לחיים ולשלמות הגוף בראי נזקי הסביבה. בית המשפט הורה למדינה להציב יעדים מחמירים יותר להפחתת פליטות גזי חממה.
בבריטניה, נתבעה קרן הפנסיה של הסגל האקדמי על שהשקיעה כספים בחברות דלקים פוסיליים, בזמן שחברות אלו הראו דווקא ביצועים הולכים ופוחתים. הקרן הכריזה שתפעל עד 2050 להפסיק את השקעותיה בחברות שתורמות לפליטות גזי חממה.
באיטליה הוגשה השנה (2023) תביעה משמעותית נוספת ע"י גרינפיס, יחד עם עוד שני ארגוני חברה אזרחית, כנגד חברת דלק פוסילי בשם ENI, על נזקי עבר שגרמה ועל נזק עתידי פוטנציאלי, על אף הידיעעה כי פעילות החברה מסבה נזק משמעותי לסביבה, ותוך התעלמות מכך. מטרת התביעה היא ליצור תקדים משפטי ולחשוף לתביעות גם חברות פרטיות באיטליה.
ומה בישראל?
החקיקה והפיקוח בישראל כיום לא מעודדים מעבר ושימוש באנרגיה מתחדשת ברמה מספקת, וכן אין עמידה אפילו בהחלטות הממשלתיות הצנועות שמתקבלות בעניין, זאת על אף שהפתרונות קיימים ובשלים. עד כה ממשלת ישראל כשלה בחקיקת "חוק האקלים", המעגן את המחויבות בהסכמי פריז במסגרת הדין המקומי.
כאמור, בגרינפיס הגשנו עתירה לבג"צ כנגד משרד האנרגיה, בדרישה לביטול ההליך התחרותי הרביעי לקבלת רישיונות לחיפוש גז ונפט על פני שטח של כ-6,000 קמ״ר במים הכלכליים של ישראל, בטענה כי חיפוש והפקה של דלקים חדשים יביא להגדלה דרמטית של פליטות גזי החממה של ישראל וימנע ממנה לעמוד במחויבויות האקלים הבינלאומיות.
מעבר למטרה החשובה של עצירת ההליך התחרותי לקידוחי גז ונפט במים הכלכליים של ישראל, מטרה נוספת של התביעה היא להעלות בפני בית המשפט את סוגיית המחויבות של ישראל בהסכמי האקלים ולייצר דרישה והכוונה לעמידה בהן, וגם להראות למקבלי ההחלטות שיש תנועה של ציבור רחב, דור האקלים, שמתעורר דורש מהממשלות לקדם פעולה אמיתית לטובת הבטחת העתיד שלנו על פני הכדור, ובפרט החיים שלנו כאן בישראל.
אנו נמצאים ברגעים קריטיים במאבק לעצירת משבר האקלים, ואין לנו יותר זמן לבזבז. המאבק נגד המזהמים הוא על צדק: לטובת זכותנו היסודית לגישה לטבע ולחיים מוגנים מאיומים ומן ההשלכות ההרסניות ביותר של שינויי האקלים.
תביעות אקלים הן כלי רב עוצמה במאבק האקלים ובדרישה לצדק בעיקר כי הן מאתגרות ממשלות ותאגידים ודוחפות לשינוי מערכתי ובעזרת בתי המשפט נחשף האבסורד של המדיניות בפועל של מדינות ותאגידים אל מול ההצהרות הריקות שלהם בנושא האקלים.