בשנים האחרונות, גילוים של מאגרי גז חדשים הפך את הים התיכון לזירה חמה של התרחשות פוליטית, כלכלית וצבאית: חיפושי גז ונפט הורחבו ותשתיות אנרגיה חדשות הוקמו, דוגמת מתקני הנזלה או תשתיות לצינורות גז. אלה הובילו לעלייה דרסטית בהוצאות הצבאיות במדינות המזרח-התיכון. הפיתוח הצבאי, ובמיוחד של חילות הים, הגביר את האיומים על החיים והשלום באזור הרגיש גם כך. פרויקט ה״איסט-מד״ לדוגמה, המיועד לשנע גז טבעי מישראל וקפריסין לשוק הגז האירופי, מסוכן לא רק בשל פליטות גזי החממה הצפויות שלו, אלא גם בשל השפעותיו הצבאיות האפשריות והחרפת המתחים האזוריים.
הצינור, שמתוכנן להשתרע לאורך 1900 קילומטרים, חלקם בים העמוק – תורם לאי היציבות הפוליטית ולמתחים הקיימים, על ידי כך שהוא מתדלק את מירוץ החימוש ומגביר את הסיכון לעימות צבאי. דוח שפירסם גרינפיס לפני חודשים אחדים, מראה כיצד קידוחים במאגרי גז ונפט חדשים שהתגלו לאחרונה במזרח אגן הים-התיכון, מחריפים את המתחים הגיאופוליטיים באזור. מצרים, יוון, ישראל וטורקיה הגבירו כולן את יכולתן הצבאית, גם בים, וייעדו לצורך כך מעל 570 מיליארד דולר בתקציבי הביטחון שלהן בעשור האחרון.
אולם מי שמאוים במיוחד מנוכחותם הגוברת של הכוחות הצבאיים בים, היא אוכלוסיית הלוויתנים של הים התיכון. המיליטריזציה המתמשכת בים שנועדה להבטיח גבולות ימיים ולאבטח תשתיות אנרגיה, וכן העלייה במספר התרגילים הצבאיים במים הכלכליים, מהווה איום קטלני על החיים בים. לצד תעשיית הדיג, אחד האיומים האנושיים הגדולים ביותר על בעלי החיים הימיים, וכן משבר האקלים, החמצת האוקיינוסים, ירידה בריכוז החמצן בים, שינוע ימי, זיהום כימי, פלסטיק וכרייה בקרקעית הים, השימוש בסונאר צבאי קושר למקרי החפה המוניים שאירעו לחופי המזרח התיכון – מצבים בהם נשטפת אל החוף קבוצת לוויתנים מתים או גוססים. המקרה המתועד האחרון התרחש בפברואר 2023, אז נמצאו 12 לוויתני זיפיוס חלול-חרטום מתים בחופי קפריסין.
אחת התמונות העצובות ביותר ששוחרי טבע יכולים להיתקל בה, היא שורה של לוויתנים – מהחיות המדהימות והמרתקות ביותר בטבע – שרועים על חוף הים, פצועים או חסרי רוח חיים. במהלך מספר ימים נשטפו זה אחר זה 12 לוויתנים ממין זיפיוס חלול-חרטום לחופים בצפון-מערב האי קפריסין. למרות מאמצים, אף אחד מהלוויתנים לא שרד את ההחפה, וההערכה היא שלוויתנים נוספים נפגעו באירוע ומתו בלב ים או שגופתם לא זוהתה.
שני פרטים נוספים הופכים את האירוע הזה לחמור אף יותר. ראשית, העובדה שמדובר במין שמוגדר על ידי איגוד השימור הבינלאומי (IUCN) כמין "פגיע" (Vulnerable). לפי הערכות, נשארו בין 4,807 ל-7,254 לוויתנים בוגרים ממין זה, מספר שהולך ופוחת בהתמדה. בגלל גודל האוכלוסייה הקטן של מין זה, מוות של עשרות לוויתנים משפיע באופן מיידי על אוכלוסיית הלוויתנים כולה, בוודאי זו המקומית.
הפרט השני הוא הסיבה שככל הנראה גרמה לאירוע הקשה הזה – סונאר שהופעל במהלך תרגיל צבאי של כוחות רוסיים בים התיכון, כך לפי דוח שפורסם על ידי מספר גופים טורקיים וקפריסאיים. בדוח נכתב כי בימים בהם התרחשה ההחפה, התרחשו תרגילים ימיים ממזרח לאי, מערבית ודרומית לו, שכללו הפעלה של סונאר וירי. ממצאים מניתוח גופות הלוויתנים מאשררים את הסברה שההחפה התרחשה בגלל ניסיון בריחה של הלוויתנים ממקור הרעש.
באדום – החופים בהם נמצאו גופות של לוויתנים. בצהוב – אזורים בהם התבצעו תרגולים צבאיים ימיים.
לפי ניתוח חמש מתוך שתיים-עשרה גופות הלוויתנים, סיבת המוות היא ככל הנראה תסחיף אוויר (Gas Embolism) שנגרם כתוצאה מטראומה אקוסטית. כל הלוויתנים היו במצב כללי טוב ועם קיבות מלאות, ולכן סיבת המוות לא יכולה להיות בעיה כרונית, מחלה או רעב. עם זאת, האיברים שנבחנו נראו מדממים ונמצאו בהם בועות של גזים, שנוצרו לדעת כותבי הדוח בשל שינוי בהרגלי הצלילה כתוצאה מניסיונם של הלוויתנים לברוח ממקור הרעש. עדות נוספת לטראומה אקוסטית היא דימום באזור הראש ותעלת האוזן. האיברים נלקחו לבדיקה מעמיקה יותר ותוצאותיה יפורסמו בנפרד.
עדויות מרחבי העולם מראות כי לוויתני זיפיוס חלול-חרטום חווים טראומה אקוסטית בתדרים בינוניים ונמוכים, בהם נעשה שימוש בתרגולים צבאיים ימיים או בעת חיפושי גז או נפט בים. גלי הסונאר הצבאי, שנועד לאתר צוללות מתחת לפני הים, יכולים לפצוע את הלוויתנים – עיניים או אוזניים מדממות נמצאו אצל רבים מבין הלוויתנים שנמצאו מתים או גוססים על החוף. הסונאר יוצר גלי קול תת-ימיים המגיעים בעוצמתם למעל 200 דציבלים, שיכולים לנוע מתחת למים למרחק של מאות קילומטרים מבלי לאבד מעוצמתם. לשם ההשוואה, קונצרט רוק ממוצע מגיע לעוצמה של 90-120 דציבלים בלבד. עבור בני אדם, רמת רעש של מעל 85 נחשבת למזיקה.
מסיבה זו, ב-2013 הסכימו החברות לאמנת השימור של לוויתנאים בים השחור, הים התיכון והאזור האטלנטי, להימנע מתרגילים ימיים ושימוש בסונאר וירי באזורים בהם יש חשש לשלומם של לוויתני זיפיוס חלול-חרטום. יצוין שרוסיה לא חתומה על האמנה ושישראל חתומה אבל לא אשררה אותה. מסיבות אלה, קוראים כותבי הדוח להפסקה מיידית של כל תירגול צבאי באזור המזרחי של הים התיכון, מתוך חשש לאירועי החפה נוספים.
פרט לסונאר צבאי, לוויתנים בכלל ולוויתני זיפיוס חלול-חרטום בפרט, רגישים גם למקורות רעש ימי נוספים. לאורך מאה השנים האחרונות, פעילות אנושית בים העלתה באופן משמעותי את הרעש בו: שינוע סחורות, סקרים סייסמיים או קידוחים תת-ימיים, הם כולם מקור לזיהום רעש בים, שנחשב כיום לבעיה גלובלית המשפיעה על מגוון רחב של בעלי חיים. השלכותיו של הרעש תלויות עוצמה ותכיפות – ונעות בהתאם לכך על הטווח שבין חסרות השפעה ועד לקטלניות. גם פעולות שגרתיות כמו בניית תשתיות אנרגיה, הנחת צינורות גז בעומק הים ואבטחת אסדות ומתקנים עם מגוון כלי שיט, יכולות לגרום לנזק מצטבר למינים הפגיעים הללו, במיוחד כשתוואי הצינורות או הקידוחים, עובר באזורי גידול של יונקים ימיים. האיסט-מד לדוגמה, צפוי לעבור בחלקה העמוק של התעלה ההלנית, אחד מבתי הגידול של לוויתני זיפיוס חלול-חרטום ולוויתני ראשתן.
בגרינפיס, אנחנו נאבקים נגד קידום ההליך התחרותי הרביעי לקבלת רישיונות לחיפושי גז ונפט, במסגרתו מתכנן משרד האנרגיה לפתוח כ-6,000 קמ"ר חדשים לחיפושי דלקי מאובנים בים התיכון. ההליך נעשה באופן בלתי שקוף והתהליך לקידומו מוטה, חסר ולקוי מבחינת תשתית מידע, ומתקיים ללא דיון ציבורי ודיון ממשלתי רחב, מושכל ומבוסס נתונים, סביב השלכותיו האקלימיות, האקולוגיות הכלכליות והביטחוניות של המהלך.
ביוני הקרוב, תצא משלחת נוספת של גרינפיס ישראל ואוניברסיטת חיפה, על מנת לערוך מסע מחקר במים הכלכליים של ישראל במסגרתו ייערך סקר אודיו-ויזואלי שמטרתו להעמיק את הידע על אוכלוסייתם של לוויתנים ודולפינים בים העמוק שמול חופי המדינה. מידע חיוני זה יסייע לנתח באופן מקיף ומקצועי יותר את ההשפעות השליליות של חיפושי גז, תשתיות אנרגיה ובהן אסדות חיפוש, צינורות ותחנות מדחסים תת-ימיות, וכן הרחבתה של הנוכחות הצבאית בים – על אוכלוסייתם של לוויתנים בסכנת הכחדה.
כל החומרים באדיבות Cyprus Wildlife Research Institute