מדעני ומדעניות האקלים המובילים בעולם פרסמו לפני זמן קצר את ההערכה שלהם לגבי מצב החירום האקלימי והדרכים להתמודד איתו.
זה דו"ח קריטי שמגיע אלינו ברגע מכריע בהיסטוריה, כאשר ממשלות עושות בדק בית לגבי הפעולות שלהן במסגרת הסכם פאריז.
בקצרה, פסק הדין של המדענים הוא כזה:
"יש חלון הזדמנויות שהולך ונסגר במהרה במסגרתו יש אפשרות להבטיח עתיד בר-קיימא לכולם (ודאות מאד גבוהה)"
"דרושים שינויים מרחיקי לכת ומהירים בכל הסקטורים והמערכות"
"לבחירות ולפעולות שייושמו בעשור הזה תהיינה השלכות בהווה ולמשך אלפי שנים קדימה (ודאות גבוהה)"
בואו רגע ניתן לכל זה לשקוע.
הסיכום של דו"ח ההערכה השישי של ה-IPCC מהווה אנליזה מעמיקה של אלפי מאמרי מחקר שפיטים (Peer-reviewed) שפורסמו במהלך העשור האחרון, כאשר פרטים נוספים ניתן למצוא בששת המשנה.
לסיכום, הנה המסקנות שלנו ב-10 משפטי מפתח:
המצב בכי רע והוא הולך ומתדרדר במהירות
- בכי רע: שינויי אקלים מעשה ידי האדם הם כבר נרחבים, מהירים והולכים ומתגברים.
- זה יותר גרוע ממה שצפינו: ההשפעות והסיכונים נהיים חמורים יותר, ומוקדם יותר.
- זה לא הוגן ולא צודק באופן מהותי: אלה שהכי פחות אחראים למצב, נפגעים ממנו הכי הרבה.
- הגרוע מכל עוד לפנינו: אנחנו במסלול עם סיכונים מאד גבוהים לקראת אבידות בלתי הפיכות.
אבל יש לנו הזדמנות אדירה לשנות את הכיוון
- היעד של 1.5 מעלות עדיין בטווח השגה: עם פעולות נחרצות, היעד ארוך-הטווח של הסכם פאריז עדיין ניתן להשגה.
- יש לנו את הפתרונות: אנחנו יכולים להפחית את פליטות גזי החממה העולמיות בחצי עד לשנת 2030, בדרך ליעד של נטו אפס פליטות.
- גמילה מדלקי מאובנים נדרשת במהרה: תשתית דלקי המאובנים שבשימוש היא כבר מופרזת .
יש חשיבות לאיך שאנחנו פועלים
- פתרונות אמיתיים, בלי דיחוי. יש ליישם פתרונות בחיים האמיתיים, לא רק במודלים.
- שוויון והכללה חברתית הם מהותיים, חייבים לסגור פערי מימון.
- מהדרגתיות למעבר. כל המגזרים וכולם חייבים להירתם למשימה, עכשיו!
רוצים לדעת עוד? המשיכו לקרוא.
למטה תמצאו הסברים יותר מפורטים ל-10 מסקנות המפתח האלה
שינויי אקלים שנגרמים על ידי האנושות הם כבר נרחבים, מהירים והולכים ומתגברים
שינויי אקלים שנגרמו על ידי האנושות, משפיעים עכשיו על מזג האוויר ועל אירועי קיצון אקלימיים בכל אזור ברחבי העולם. ההשפעות, האבידות והנזקים לטבע ולבני האדם הם נרחבים.
ההשפעות על מערכות אקולוגיות הורגשו מוקדם מהצפוי, הן יותר נרחבות ויותר מרחיקות לכת ממה שהוערך בדו"ח ההערכה האחרון (AR5) ב-2014. חצי מהמינים נמצאים כבר בתזוזה בשל שינויי אקלים שמשפיעים על הסביבה שלהם.
הוכחות על שינוייים שנצפו באירועי קיצון כמו גלי חום, גשם כבד, בצורות וציקלונים טרופיים, וגם במיוחד, השיוך שלהם להשפעה של האנושות, רק התחזקו.
השפעות וסיכונים מופיעים מהר יותר ויהפכו להיות יותר חמורים יותר, מוקדם יותר
ההערכה היא עכשיו שהשפעות מצטברות עולמיות ורמות סיכון יהפכו להיות בטווח שבין גבוה לבין מאד גבוה ברמות התחממות נמוכות יותר ממה שהוערך קודם לכן (AR5).
כרגע, אנחנו סביב ממוצע התחממות גלובאלית של 1.1 מעלות צלזיוס, כשאנחנו בדרכנו להתחממות של כ-3 מעלות צלזיוס. מערכות אקולוגיות ייחודיות אשר נמצאות תחת סיכון צפויות להיות ברמת סיכון גבוהה כבר בטווח של 1.2 מעלות, בשל תמותה המונית של עצים, הלבנה של שוניות אלמוגים, ירידה גדולה במינים שתלויים בקרח ים ואירועי תמותה המונית כתוצאה מגלי חום. ב-1.5 מעלות בלבד, עד 14% מהמינים שנבדקו במערכות אקולוגיות יבשתיות צפויות ככל הנראה לעמוד בפני רמת סיכון מאד גבוהה של היכחדות.
התחממות של 1.5 מעלות צלזיוס תביא איתה אירועי חום קיצוניים ותנאי חום-לחות מסוכנים רבים יותר וחמורים יותר, גשם קיצוני והצפות שמקושרים לכך, ציקלונים טרופיים, שריפות יער ואירועים קיצוניים הקשורים לגובה פני הים.
בין 1.5-2.5 מעלות, סיכונים הקשורים לאירועים ייחודיים בקנה מידה גדול או נקודות אל-חזור, כמו אי יציבות של יריעות קרח או איבוד של מערכות אקולוגיות מיערות טרופיים עוברים לרמת סיכון גבוהה.
בהתחממות של 1.9 מעלות לערך, חצי מאוכלוסית בני האדם עלולה להיות חשופה לתקופות של תנאים אקלימיים מסכני חיי אדם שנובעים מהשפעות משולבות של חום קיצוני ולחות לקראת 2100. בהתחממות ממושכת שבין 2-3 מעלות, יריעות הקרח בגרינלנד ומערב אנטרטיקה יאבדו כמעט לחלוטין ובאופן בלתי הפיך.
מי שהכי פחות אחראי למשבר האקלים נפגע ממנו הכי חזק
קהילות פגיעות שבאופן היסטורי תרמו הכי פחות למשבר האקלים צפויות להיות מושפעות הכי הרבה. כמעט חצי מאוכלוסיית העולם (3.3-3.6 מיליארד אנשים) חיים בהקשרים שמאד חשופים לשינויי האקלים. בין 2010-2020, תמותת בני אדם מהצפות, בצורות וסערות היתה פי 15 יותר גבוהה באזורים בעלי רגישות גבוהה, בהשוואה לאזורים עם פגיעות מאד נמוכה.
באותו הזמן, 10% בלבד ממשקי הבית העשירים ביותר תרמו עד ל-45% מפליטות גזי החממה שמקורן בצריכת משקי בית.
אנחנו במסלול עם סיכונים גדולים ובוודאות מאד גבוה, ואין שום ירידה בפליטות גזי החממה העולמיות
לפי התכניות המדיניות שיושמו עד סוף 2020, אנחנו בקצב להתחממות של בערך 3.2 מעלות עד 2100. (הערכות שמכסות תכניות מדיניות עדכניות יותר (NDC שהוכרז עליהן לפני קופ 26 עד 2030, ללא העלאה בשאיפות) מגיעות להערכה מעט יותר טובה של התחממות חציונית של 2.8 מעלות).במקום להוריד לחצי את הפליטות העולמית עד 2030, צעד שנדרש על מנת לעמוד בגבול ההתחממות לפי הסכם פריז, לא תהיה שום ירידה בפליטות העולמיות עד 2030.
בעזרת פעולה נחרצת, יעדי הטמפרטורה לטווח ארוך של פריז עדיין בטווח השגה
בקצב התמשכות הפליטות, אנחנו במסלול התחממות בגובה 1.5 מעלות בטווח הקצר. אבל זה עדיין בידינו לעצור את ההתחממות על מנת להימנע מההשפעות החמורות ביותר.
אם ננקוט במתווה הפחתת הפליטות הכי משמעותי של ה-IPCC (1C), שיא הפליטות יכול להיות סביב 1.4-1.6 מעלות, ועד לסוף המאה מתחת ל-1.5 מעלות (ראו טבלה 3.1).
אז עם פעולה נחרצת, יעדי הטמפרטורה של הסכם פריז לטווח הארוך הם עדיין בטווח השגה. זה ידרוש, בהערכה גסה, להוריד לחצי את הפליטות העולמיות עד 2030, ובהמשך להגיע לנטו אפס פליטות של פחמן דו חמצני עד 2050 לערך ולאחר מכן להשיג נטו שלילי עולמי של פליטות פחמן דו חמצני. זאת, יחד עם אחוזים שנתיים גבוהים יותר של פחמן דו חמצני שמוסר מהאטמוספירה (CDR) לעומת פליטות הפחמן הנותרות.
הגבלה ככל הניתן של כל חריגה מ-1.5 מעלות למשך הזמן הקצר ביותר האפשרי, היא מהותית, שכן הקירור ההדרגתי לא יוכל לבטל את ההשפעות הבלתי הפיכות שיהיה התוצאה של שיא ההתחממות (כגון מינים שיאבדו או יריעות קרח שיימסו). מעבר לכך, בעוד שהסרה מסוימת של פחמן דו חמצני היא הכרחית כבר עכשיו, ההסרה מגיעה עם הרבה נקודות לא ברורות, אז ההסתמכות על כך צריכה להיות מוגבלת. כמו שה-IPCC הסיק בדו"חות המוקדמים של AR6:
"הסרה של פחמן דו חמצני (CDR) בקנה מידה רחב אינה מוכחת, והסתמכות על טכנולוגיה כזו היא סיכון משמעותי ליכולת להגביל את ההתחממות ל-1.5 מעלות. הסרה כזו נדרשת פחות במתווים עם דגש חזק ייחודי על יעילות אנרגתית ודרישה נמוכה" (IPCC SR15)
"מתן עדיפות לאיפוס מוקדם של פליטות פחמן עם הסתמכות מינימלית על CDR מוריד את הסיכון להיכשל במיטיגציה ומגביר את השוויון הבין-דורי" (IPCC SRCCL)
אנחנו נמצאים בעשור מכריע ויש לנו את כל הפתרונות שאנחנו זקוקים להם
יש לנו את כל הכלים שאנחנו זקוקים להם על מנת לצמצם בחצי את הפליטות עד 2030, לכל הפחות. ההערכה היא שחצי מהפוטנציאל הזה למיתון פליטות גזי החממה יהיה בעלות נמוכה (פחות מ-20 דולר אמריקאי לכל טון של פחמן דו חמצני שנפלט), או אפילו יביא לחסכון כלכלי.
התרומות הגדולות ביותר יגיעו מאנרגיה סולארית ורוח, הגנה ושיקום של יערות ומערכות אקולוגיות אחרות, מערכות מזון שידידותיות לאקלים ויעילות אנרגטית מסוגים שונים.
עד 2050, צעדים שמתמודדים עם ביקוש יכולים להפחית פליטות גזי חממה עולמיות ב40%-70% עד 2050, בהשוואה לתרחישי הבסיס. אלה מתייחסים לבחירות חברתיות לגבי איך אנחנו משתמשים בטכנולוגיה ומקורות על מנת לענות על הצורך שלנו במזון, מחסה, ניידות ומוצרים.
אחד הצעדים עם הפוטנציאל הגדול ביותר, אשר משלב התאמה, שימור המגוון הביולוגי ובריאות האדם, הוא המעבר לתזונה מבוססת מהצומח והפחתה בבשר, לה טבעו דו"חות ה-IPCC את המונח "דיאטות מקיימות ומאוזנות". סך הכל, אספקה של שירותים עם פחות אנרגיה ושימוש במקורות, מתאימה לאספקת רווחה לכולם.
גמילה מדלקי מאובנים צריכה להיות מהירה: התשתית הקיימת שלנו היא כבר מופרזת
תשתית דלקי המאובנים הקיימת מספיקה כדי לחרוג מהגבול של התחממות של 1.5 מעלות, אם יתאפשר לה לפעול ללא הגבלות נוספות. אז אין שום מקום לשום תשתית חדשה של דלקי מאובנים, ומה שקיים צריך לצאת משימוש מוקדם ממאוחר, כפי שמודגם בגרף שלמטה.
במילים אחרות, דלקי מאובנים צריכים להישאר באדמה.
"עתודות של בערך 80% פחם, 50% גז ו-30% נפט לא יכולים להישרף ולהיפלט לאטמוספירה אם אנחנו רוצים להגביל את ההתחממות ל-2 מעלות. עוד עתודות משמעותיות צפויות להישאר לא-שרופות אם ההתחממות תוגבל ל-1.5 מעלות" (הדו"ח הארוך של SYR).
אז צריכה להיות תזוזה משמעותית הרחק מהדלקי מאובנים. אבל עד כמה רחוק? זה תלוי בהרבה הנחות, ובדו"ח-הבת\המשנה (AR6 WG3) ה-IPCC מספק עוד פרטים.
במתווים שמגבילים את ההתחממות ל-1.5 מעלות עם סיכוי של יותר מ-50% עם חריגה קטנה עד לא קיימת, עד 2050, שימוש בפחם במתווים האלה ירד ב-100% לכל היותר, נפט ב-90% לכל היותר וגז ב-85% לכל היותר, עם רמות חציוניות יותר נמוכות (ראו WG3, SPM C.3.2).
ההפחתות המהירות ביותר דרושות במתווים שמכוונים ל-1.5 מעלות עם חריגה קטנה עד לא קיימת, הסתמכות נמוכה על הסרה של פחמן דו חמצני, קרקע שלא נתונה ללחצים רבים מדי, ומגוון ביולוגי והתייעלות גבוהה בכל הנוגע לשימוש במקורות. מתווים כאלה הודגמו במתווה IMP-LD, בו השימוש בדלקי מאובנים יורד ב-85% לכל היותר עד 2050, לעומת הרמות של 2020 ( WG3, Figure 3.6 and SPM C.3.6).
יש ליישם פתרונות הלכה למעשה בחיים האמיתיים, לא רק במודלים.
נכנסנו לתוך עשור קריטי, במהלכו אנחנו חייבים לצמצם בכמעט חצי את הפליטות העולמיות ולספק במקביל לכך גם בטחון תזונתי, הגנה ושיקום של הטבע.
מה ששינה את חוקי המשחק מאז ההערכה האחרונה היא הפריצה של טכנולוגיות האנרגיה הסולארית והרוח, שעכשיו מגיעות לעלויות ששוות לעלויות של דלקי מאובנים או נמוכות מהם, ועל ידי כך מאפשרות את המעבר למשק נטול פליטות פחמן בסקטורים שונים, על ידי מעבר לתשתית חשמלית.
הפיתוחים האלה אירעו הרבה יותר מהר ממה שמומחים ומודלים צפו בתרחישי מיטיגציה קודמים. זה משנה את כללי המשחק.
טכנולוגיות ללכידה של פחמן ואכסון (CCS), שוב, לא התקדמו באופן משמעותי. הטכנולוגיות משחקות תפקיד מרכזי במודלים רבים להפחתת פליטות, אבל הן עדיין לא מצליחות לספק את הסחורה בסדר גודל נרחב בפועל. כפי שדו"ח המיטיגציה של ה-IPCC מסכם:
"פריסה ופיתוח של טכנולוגיות CCS (עם אכסון נרחב של פחמן דו חמצני שנלכד), הוכיחו את עצמם כאיטיים יותר ממה שציפו בהערכה האחרונה"
"יישום של CCS עומד כרגע בפני מחסומים טכנולוגיים, כלכליים, מוסדיים, סביבתיים-אקולוגיים ותרבותיים-סוציאליים"
טכנולוגיות להסרה של פחמן דו חמצני, כאשר פחמן נלכד ישירות מהאטמוספירה (DACCS), או מאנרגית ביו-מאסה, גם משחקות תפקיד ברוב המודלים של מיטיגציה, אבל נותרו בלתי מוכחות בקנה מידה נרחב, והן באות עם הרבה מגבלות של היתכנות וקיימות – כמו ייעור מחדש בקנה מידה גדול.
לכן, בעוד אנחנו מנווטים את דרכנו לעבר העתיד, בו יתכן שהסרה של פחמן דו חמצני תהיה דרושה – ברמה פחותה באופן מהותי עם פעולות דחופות ובטווח הקצר – חשוב להסתכל מעבר למודלים המפושטים. לתת עדיפות לפתרונות CDR שממקסמים את יתרונות הקיימות ומורידים למינימום את הסיכונים, משמעו מתן עדיפות לאפשרויות שעובדות יחד עם הטבע, למען הקהילה, כמו ייעור מחדש, שיקום של מערכות אקולוגיות או לכידת פחמן באמצעות האדמה בחקלאות. זה קריטי על מנת להימנע מעימותים עם שימושי קרקע דרושים אחרים או על מנת להימנע מהשפעות סביבתיות נרחבות או מעימותים עם זכויות אדם ובטחון תזונתי.
שוויון, הכללה חברתית ומימון למדינות פגיעות הם מהותיים
המהירות וקנה המידה הדרושים למעבר לא יהיו אפשריים בלי שוויון וצדק חברתי, שניהם בין מדינות ובתוכן. לפי ה-IPCC, שילוב של פעולות למען האקלים יחד עם מדיניות מאקרו-כלכלה יכולות לתמוך במתווי פיתוח בעלי פליטות נמוכות וברי קיימא, רשתות בטחון והגנה חברתית ולשפר את הגישה למימון עבור גישה לתשתיות עם פליטות נמוכות, במיוחד באזורים מתפתחים.
בלב השיקולים של שוויון ישנו את נושא המימון. יש מספיק כסף בעולם על מנת לחולל שינוי של ממש, בתנאי שהמחסומים הקיימים יוסרו. אבל היום, מימון ציבורי ופרטי של דלקי מאובנים עדיין גדול יותר מהמימון של אדפטציה ומיטיגציה למשבר האקלים.
(ואכן, בזמן שה-IPCC מצביע על המימון הגדל ופערי האדפטציה איתם מתמודדות קהילות פגיעות, ה-IEA מדווח שבשנה שעברה בלבד, תעשיות הגז והנפט הרוויחו סכום לא ייאמן של 4 טריליון דולר עם תעשיות שמתדלקות את משבר האקלים!) ההשקעה השנתית הדרושה לפני 2030 היא פי שלוש עד פי שש יותר גדולה ממה שהיא כיום, עבור מיטיגציה בלבד, כאשר הביקוש הגדול ביותר קיים בעולם המתפתח. על מנת לשנות זאת, גם ממשלות וגם מוסדות פיננסיים צריכים להתאים את המטרות ואת המדיניות שלהם ל-1.5 מעלות ולהסיר חסמים. ברמה הבינלאומית, יש למצוא פתרונות מקדמי שוויון שעונים על צרכי האדפטציה והמיטיגציה ועל ההפסדים והנזקים שנגרמים למי שהכי פחות אחראיים למצב.
מהדרגתיות למעבר. כל המגזרים, בכל הכוח.
יש חלון הזדמנויות צר שהולך ונסגר במהרה במסגרתו ניתן להוציא אל הפועל פיתוח של חסינות אקלימית. על מנת להשיג את יעדי הסכם פאריז ויעדי קיימות אחרים, אנחנו צריכים לחשוב מעבר לטכנולוגיות, סקטורים ושחקנים בודדים ולאמץ מעבר הוליסטי, מכליל וגישות מעבר שכוללות גם מיטיגציה וגם אדפטציה.
פעולות שמגינות ומשקמות את המגוון הביולוגי שלנו הן מהותיות. על ידי דאגה לטבע, אנחנו דואגים לעצמנו. לפי ה-IPCC, שימור יכולות העמידה של מגוון ביולוגי ומערכות אקולוגית והשירותים שהם מעניקים ברמה עולמית תלויה בשימור יעיל ושוויוני של בערך 30% עד 50% מאדמות כדור הארץ, מים מתוקים ואזורים באוקיינוסים, כולל מערכות אקולוגיות שהן כמעט-טבעיות כיום.
על מנת להשיג "מעברים מהירים ובעלי קנה מידה נרחב החוצים את כל הסקטורים והמערכות" אנחנו צריכים חקיקה חזקה, מדיניות ושיתוף פעולה בינלאומיים. כולנו צריכים להירתם לכך ואלה עם הכי הרבה אחריות ויכולת צריכים להוביל את הדרך. הכוונה היא לממשלות, עסקים, משקיעים ובעלי הכנסה גבוהה – כולם כאחד.
אז מה עכשיו?
מדעניות ומדענים הגישו את מפת הדרכים שלהם להישרדות. עכשיו זה תפקידנו לוודא שממשלות, עסקים, משקיעים ואזרחים פועלים לפי המדע. ואנחנו צריכים להפוך את זה לאישי.
החיים, הרווחה או הסבל של הבנות, הנכדות, הנינות ועוד הרבה אחריהן תסתכלנה אחורה עלינו ותרגישנה הכרת טובה על מה שעשינו, או אולי – מה שלא עשינו.