אגדות הפלסטיק של רא"מ

שנת 2013 הייתה שנה נפלאה לתחום האנרגיה בישראל – לאחר שהתגלו מאגרי גז עצומים בשטחי הים שלנו, החל הגז לזרום ממאגר תמר ובעוד העיניים נשואות אל הפלא ה"ירוק" שנקרא גז טבעי, מיזם פצלי השמן של חברת IEI בעמק האלה הסתמן כאחת ההבטחות הגדולות בתחום הפקת הנפט. מדובר היה בפוטנציאל הפקה של מיליארדי חביות, מהלך שאם רק היה מצליח, היה משנה את מאזן האנרגיה של ישראל עשרות שנים קדימה. ובאמת, קדימה בזמן, ב-2014, הודות להתנגדות נחרצת של תושבים וארגונים ירוקים, הוחלט שלא לאשר את הפרויקט ועמק האלה היפיפה, על 7000 תושביו, ניצל מלהפוך לאתר ניסוי של התעשייה הפטרוכימית. עוד קדימה בזמן, לפני שנה בדיוק, הכריזו המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה על שינוי במדיניות בתחום פצלי השמן – משרד האנרגיה לא יאשר יותר פרוייקטים חדשים לחיפוש והפקה של פצלי שמן אולם נותרו על כנם שני אישורים שכבר ניתנו: פרויקט פצלי שמן באורון (שירד בינתיים מסדר היום) ופרויקט פצלי השמן ופסולת הפלסטיק במישור רותם של חברת רא"מ.

רגע, מה זה בכלל פצלי שמן ומה הקשר לפלסטיק?

פצלי-שמן המכונים לעיתים גם אבן ביטומנית, הם סלעי משקע העשירים בחומר אורגני הנקרא קרוגן. על ידי צורות עיבוד שונות בהן חימום לטמפרטורות גבוהות או מיצוי כימי, ניתן להפיק מהם חשמל או דלק נוזלי. הנפט המיוצר מפצלי שמן נחשב לבעל החזר אנרגיה נמוך במיוחד – בעוד שבהפקת נפט קונבנציונלי עומד היחס בין האנרגיה המוחזרת ובין האנרגיה המושקעת על כ-20:1, גם לאחר פיתוח טכנולוגיות חדשות ומתקדמות להפקת פצלי שמן עומד יחס האנרגיה המוחזרת על כ- 1.5-2:1 בלבד. גם בכל הקשור לפליטות גזי חממה, נפט מפצלי שמן איננו מככב בצד הנכון: פליטות הפחמן גבוהות בייצור נפט מפצלי שמן ב-125%-175% מאשר בהפקת נפט סטנדרטית.

אסטוניה היא מקרה המבחן הטוב ביותר לטבעה של תעשיית הפצלים: היא מסתמכת על הפקת נפט מפצלי שמן כבר יותר  מ-100 שנה. במקביל להיותה יצרנית פצלי השמן הגדולה בעולם, היא גם שיאנית פליטות הפחמן לנפש ממדינות ה-OECD. השלכות הזיהום של התעשייה חמורות – תעשיית הפצלים אחראים ל – 82% מהפסולת המזיקה ולצריכת 90% מהמים, בעוד היא מהווה 4% בלבד מהתל"ג. פעילי סביבה מדווחים מאסטוניה כי "אזורי הכרייה נראים כמו שטחים ממאדים". בהחלט לא מה שהיינו מאחלים, לא למישור רותם ולא לאף חבל ארץ אחר. בשום מקום.  

אז אחרי שהבנו מה זה פצלי שמן ולמה אין שום סיבה להפיק מהם נפט ב-2021 (או אף פעם), בואו נבחן רגע את פרויקט פצלי השמן המתוכנן של חברת רא"מ. מנהל התכנון אמנם קבע שהסבירות לאישור הפרויקט היא נמוכה מאוד אבל לא זה מה שיעצור את מכונת השיווק המשומנת של רא"מ. "שותפות רותם אנרגיה מחצבים (רא"מ) מקדמת הקמת מתקן להשבת אנרגיה מפסולת פלסטיק בהיקף רחב באמצעות פצלי שמן באזור התעשייה במישור רותם בנגב", כך לפי אתר החברה. על פי הפרסומים "המתקן החדשני של רא"מ ייעשה שימוש כמשאב בכ-200,000 טון פסולת פלסטיק, המהווים כ-20% מסך פסולת פלסטיק השנתית בארץ, ויציב את ישראל בקדמת המדינות עם פתרון סביבתי לפסולת פלסטיק. באמצעות טכנולוגיה מתקדמת המבוססת על תהליך הפירוליזה, פסולת פלסטיק שיועדה להטמנה תשוב כאנרגיה למשק וכך תספק רא"מ אלטרנטיבה סביבתית-כלכלית לשריפה או הטמנה של פסולת פלסטיק.

בעוד שרא"מ ממצבת עצמה כפתרון לבעיית הפלסטיק בישראל, מדובר בשלב חדש במיתוג הפרויקט שנועד לשפר את תדמיתו. למרות שהפרויקט הוא בראש ובראשונה כרייה של כ-2 מיליון טון פצלי שמן בשנה לצורך הפקת נפט באמצעות פירוליזה, מיתוג הפרויקט מדבר רק על דבר אחד: על פלסטיק – אף על פי שמדובר בכך שפסולת הפלסטיק תהיה 10% בלבד מחומר הגלם. יחס הפלסטיק והפצלים אינו מפתיע: על פי מחקרים שונים, דלק המופק מפסולת פלסטיק נחשב לדלק ירוד במיוחד, עמוס במזהמים רעילים ויש למהול אותו בדלק מאובנים בתולי כדי להתאימו למגוון שימושים.

יתרה מזו, הפרויקט של רא"מ אינו מהווה בשום אופן פתרון לבעית הפלסטיק החריפה של ישראל שבבסיסה – צריכה פראית וחסרת גבולות של פלסטיק חד פעמי על כל גווניו. שימוש בפלסטיק לפני הטמנתו אמנם יצמצם את כמות הפלסטיק המגיעה למטמנות אבל לא ישפיע כלל על הימצאותו של פלסטיק הרסני בשטחי בר, שמורות טבע, בחופים ובמי הים. הובלת כמויות גדולות של פסולת פלסטיק מכל הארץ למישור רותם, ושינוע מכליות נפט ממנו לבתי הזיקוק באשדוד, תהיה כרוכה בתנועת משאיות בלתי פוסקת ובזיהום ופליטות גזי החממה הנלווים לה. כל אלה מהווים תו מחיר אנרגטי שראוי להתייחס אליו. ובכלל, חשוב לא להתבלבל מהמילים היפות – אפילו שריפת גז פולטת עשרות אחוזים פחות מזהמים מהצורה הנקייה ביותר של נפט.

השיטה בה רא"מ מתכננת להשתמש היא פירוליזה – מיחזור מוצקים באמצעות חום וללא נוכחות חמצן. בניגוד לפרסומים, מדובר בפטנט חדש של חברת פצלי השמן האסטונית אנפיט משנת 2019 והשלכותיה עדיין נחקרות באוניברסיטת טאלין. שיטה זו שייכת למשפחה של שיטות למיחזור פלסטיק הידועות כמייצרות שורה ארוכה של חומרים כימיים הפוגעים בבריאות האדם, בסביבה המקומית ובאקלים. דוגמה לנפט המכיל פלסטיק אפשר ככל הנראה למצוא באסון המיכלית ליד האי מאוריציוס, בשנה שעברה. דלק המיוצר בחלקו או במלואו מפלסטיק, הוא חומר זר מבחינה כימית לכדור הארץ והרכב הנפט שדלף לים לא היה מוכר לחוקרים והוכח כרעיל במיוחד ובעל השפעות הרסניות ובלתי ידועות על המערכת האקולוגית – בעלי חיים ובני אדם כאחד. 

כלכלה מעגלית? לא בדיוק.

הפקת נפט מפצלי שמן ופלסטיק דורשת כרייה של הפצלים, טחינתם וחימומם יחד עם הפסולת, כמקור אנרגיה ועל מנת להעלות את איכותו של התוצר הסופי. התהליך מייצר אפר שריפה בכמויות גדולות מאוד כאשר הפרויקט של רא"מ צפוי לייצר 1.3 מיליון טון של אפר שריפה בשנה. אפר פצלי שמן נותר פעמים רבות בשטחים פתוחים כגבעות גדולות ואם לא, הוא דורש פתרון איחסון והטמנה. מי הגשם הזורמים דרך האפר לבריכות אגירה הופכים למים בסיסיים מאוד העלולים לגרום לכוויות. מלבד זאת, ערימות גדולות של אפר ניצתות מעצמן ובוערות כאשר החום הפנימי של הערימה גבוה מאוד. מכיוון שהטכניקה להפקת נפט מפצלי שמן ופלסטיק היא חדשה וניסיונית, אין לדעת מה יהיה הרכבו של האפר שייתקבל מהפרויקט הניסיוני לא פחות בדרום. 

נדמה שרא"מ שוברים את שיאי הציניות כאשר הם מתהדרים בפרויקט פצלי השמן כדוגמה לכלכלה מעגלית. אכן, הם מבקשים להחזיר את פסולת הפלסטיק לאחד מחומרי הגלם מהם היא נוצרה – הנפט – ובו להשתמש ליצירת פלסטיק חדש או מקור לאנרגיה אך כך או אחרת, הנפט מזהם, בין אם הוא מתגלגל בטבע או בים כבקבוק או כוס פלסטיק ובין אם הוא נשרף במנוע המכונית. נוסף על כך, כפי שראינו – תהליך הפקת הנפט מהפצלים הוא לינארי לכל דבר: לאחר כריית הפצלים וחימומם נותרות ערימות גדולות של פסולת בעוד שכלכלה מעגלית תוכננה כאלטרנטיבה למודל יצרני בזבזני המתבסס על שימוש בכמויות ג

דולות של חומרים, תוך התעלמות מזמינותם העתידית והשפעת צריכתם והשלכתם בהווה. כלכלה מעגלית נשענת על חידוש משאבי הטבע, על רכיבי מוצר שאינם מסכנים את הביוספרה או האטמוספרה ובעיקר – היא שואפת לנתק את הקשר בין התפתחות כלכלית וצמיחה לצריכת משאבים ממקורות מתכלים תוך מיזעור סיכונים אקולוגיים. בין כלכלה מעגלית ובין פרויקט פצלי השמן, אין דבר. 

ובכל זאת, צוות המומחים ה"ירוקים" של רא"מ יאמר אחרת. החברה גייסה לשורותיה מספר דמויות בעלות מוניטין של עשייה סביבתית ביניהן ד"ר ישעיהו בר אור, לשעבר המדען הראשי של המשרד להגנת הסביבה, את הח"כ ויו"ר ועדת הכלכלה לשעבר איתן כבל ואפילו את מנכ"לית אדם, טבע ודין לשעבר, עו"ד ציפי איסר איציק. אין ספק שדבריהם של אנשי המקצוע הללו יכול לשכנע לעיתים. ד"ר בר אור כותב כי "כך יוצרים פתרון אחד לשתי בעיות: האחת – שימוש מועיל וסביבתי לפסולת הפלסטיק שמציפה את המדינה, על-ידי ייצור נפט אלטרנטיבי; שנית – חוסכים את הצורך ביבוא נפט ובקידוחי נפט, שיש בהם סיכונים רבים לסביבה." בפועל, זה הרבה יותר פשוט: לא פותרים בעיה אחת ביצירת בעיה אחרת. גם מילים שמדברות "ירוק" אינן יכולות להסתיר את האינטרס הכלכלי שנשען על תעשייה מזהמת שאינה בת קיימא, ודיבורים על מיחזור פלסטיק לא יכולים לטשטש את העובדה כי על ייצור ושימוש בנפט לחלוף מהעולם, ובהקדם האפשרי. 

הפתרון האמיתי והיחיד לצמצום זיהום הפלסטיק בישראל הוא צמצום במקור – מעבר למערכת כלכלית המתבססת על שימוש חוזר, איסור על ייצור ושימוש בפלסטיק חד פעמי והכרזה על 30% משטחי הים כשמורות טבע מוגנות. בנוסף, בעידן של משבר אקלימי ואקולוגי, זו איוולת של ממש להמשיך עם פרויקט בעל השלכות סביבתיות חמורות, המתבסס על אנרגיה פוסילית ומשאבים מתכלים. זה הזמן להשקיע במעבר מהיר לאנרגיית שמש נקייה, ממנה יש שפע בישראל.