אנרגיה גרעינית היא (ממש) לא התשובה

עם התגברות הקולות הקוראים לפעולה דחופה לבלימת משבר האקלים על מגוון האתגרים שהוא מציב, הולכים ומתגברים גם הקולות הטוענים כי אנרגיה גרעינית, היא היא הפתרון המושלם לבעיה. "זו האנרגיה הזולה והנקייה ביותר, היא בטוחה, יש כורים חדשים בטכנולוגיה מתקדמת, היא תעניק לנו עצמאות אנרגטית והכי חשוב – היא לא תלויה לא בשמש ולא ברוח". מושלם כבר אמרנו? אבל רגע, חכו עם הכתרים בינתיים. 

העתיד בלי ספק גרעיני? לא בטוח

ב – 11.3.2011 היכתה רעידת אדמה בעוצמה 9 בסולם ריכטר, את חופה הצפון מזרחי של יפן. בתוך דקה ובמרחק של כמעט 150 ק"מ ממוקד הרעש, הושבתו אוטומטית 3 כורים גרעיניים פעילים בתחנת הכוח בפוקושימה בעקבות האדמה הרועדת. רעידת האדמה החזקה קטעה את זרם החשמל לתחנה שהחלה להפעיל מערכת גיבוי חשמלית המבוססת על גנרטורים. לרוע המזל, צונאמי אדיר שיצרה רעידת האדמה פגע בתחנה תוך שהוא מחריב את מערכת הגיבוי. באין חשמל להמשיך את הזרמת המים המקררים על הכורים הלוהטים, בתוך 4 ימים הותכו שלושת הכורים כאשר הם משחררים לאטמוספרה טונות רבות של חומרים רדיואקטיביים. אסון פוקושימה נחשב לאסון הגרעיני החמור ביותר מאז צ'רנוביל. 

לפחות – 130,000 איש פונו מאזור פוקושימה. מעטים הורשו לחזור לבתיהם ומעטים עוד יותר העזו לחזור. על אף שממשלת יפן הכריזה רשמית על מקרה מוות אחד כתוצאה מקרינה ישירה, השלטון המקומי בפוקושימה הכריז על 1793 מקרי מוות המקושרים לאסון (Disaster Related Deaths) . למעשה, אסון פוקושימה הדגיש את השפעתם הגדולה של אסונות כאלה על בריאותם הפיזית והפסיכולוגית של תושבים המפונים מאזורי אסון גרעיני, גם ללא חשיפה לקרינה. אלפי קשישים וחולים פונו במהירות מבתי אבות ובתי חולים במהלך שלושת הימים לאחר התקלה בתחנת הכוח. לפחות 50 מהם נפטרו בסמוך לפינוי מהיפותרמיה, הידרדרות במצבם הרפואי או התייבשות מהעדר טיפול רפואי הולם לפני, במהלך ואחרי הפינוי.

מתוך כ – 170,000 מפונים, אחוזי התמותה בקרב האוכלוסייה המבוגרת היו גבוהים פי שלושה במהלך שלושת החודשים הראשונים לפינוי ונותרו גבוהים פי 1.5 מאשר לפניו. שינויים בסביבת החיים השפיעו גם על אלו שלא פונו: תפיסות שונות של רמות הסיכון מהקרינה הפרידו קהילות ומשפחות ודווחו שינויים מנטליים ופיזיולוגיים אצל תושבים כתוצאה משינוי אורח חייהם. סקר שנעשה בפוקושימה כדי להעריך את ההשפעה הטראומטית בקרב מפונים מצא כי אחוז המבוגרים שככל הנראה סובלים מתסמונת פוסט טראומטית עומד על 21.6%, שיעור הדומה לזה שנמצא בקרב עובדי כוחות ההצלה וניקיון הפסולת הגרעינית, וגבוה מזה שנמצא בקרב תושבי מנהטן לאחר הפיגוע במגדלי התאומים (16%). נתונים אלה מראים כי לאסון גרעיני השפעה נרחבת בהרבה מאשר השפעתה הישירה של הקרינה ממנו. 

בתחנה ההרוסה מאוחסנים למעלה ממיליון טונות של מים מזוהמים שבאין פתרון אחר, עתידים להישפך אל הים החל מ – 2022, אז צפוי להיגמר מקום האחסון עבורם. ממשלת יפן עדיין מחפשת מקום קבע לקבור בו כ – 14 מיליון מ"ק של עפר רדיואקטיבי. מעל לכל, האסון בפוקושימה הזכיר לעולם שגם באחת מהמדינות המתקדמות ביותר מבחינה טכנולוגית, אנרגיה גרעינית היא מסוכנת ועשויה להיות בעלת השלכות קטסטרופליות. 

מחקר מ – 2015 שביקש לבדוק עד כמה אנרגיה גרעינית בטוחה ביחס לסוגי אנרגיה אחרים, מצא אומנם שחלה ירידה משמעותית במספר התאונות הגרעיניות ב – 50 השנים האחרונות אולם במקום שרפורמות בתעשייה יורידו את הסיכון למינימום, חלה דווקא עלייה בשכיחותם של אסונות קשים. בנוסף, מצאו החוקרים כי מסד הנתונים של התעשייה הגרעינית לוקה מאוד בחסר כאשר אלפים רבים של אירועים קטנים בעלי פוטנציאל להפוך לאסונות של ממש, כלל אינם מקבלים ציון בסולם הבינלאומי לאירוע אטומי ורדיולוגי. כך נותרים אירועים רבים ברחבי העולם לא מדווחים וחולפים מתחת לעין הציבורית. לסיכום כותבים החוקרים כי שכיחותן של תאונות חמורות כיום גבוהה באופן שאי אפשר להסכים לו והסיכון המצטבר לחברה מאנרגיה גרעינית עדיין גבוה מאוד. 

כורים חדשים, אותו סיפור ישן

התעשייה הגרעינית ממציאה עצמה מחדש ומתפארת בכורים חדשים ובטוחים מדור 3, +3 ו – 4, לעומת רוב הכורים הקיימים המסווגים כדור 2 ונתפסים כמיושנים. בפועל – אף אחד מהכורים דור 4 אינו זמין באופן מסחרי ואב טיפוס לסוגים השונים צפוי רק בעשור הקרוב. נכון ל – 2016, רק 3 כורים דור 3 עובדים, ביפן בלבד והביצועים שלהם נמוכים. אין כורים פעילים מדור +3 למרות ששניים בתהליך בנייה באירופה, 4 בארה"ב ומספר כורים נוספים בסין. הקמתם של כורים אלה מפגרת בלוח הזמנים ועוברת את התקציב שנקבע להם כאשר באירופה עלותם עומדת כבר על פי 3 מהסכום שהוקצב להם מלכתחילה. לסיכומו של דבר, הכורים החדשים המדוברים הם בינתיים על הנייר בלבד ולא הוכיחו עצמם עדיין במבחן המציאות.

הקמתן של תחנות כוח גרעיניות אורכת בין 10-15 שנים בניגוד לחוות רוח ואנרגיה סולארית גדולות המתוכננות ונבנות תוך 2-3 שנים בלבד. מחיר אנרגיה סולארית צנח בין 2010-2019 ב – 82%, אנרגיית רוח יבשתית ב – 40% ואנרגיית רוח הממוקמת בים ב – 29%. למעשה, אנרגיה סולארית כל כך משתלמת שעד 2021, הפקתם של 1200 ג'יגה וואט ממפעלי פחם קיימים, יעלו יותר מאשר הקמת חוות סולאריות חדשות באותו הספק. 

בעולם פעילים כיום 411 כורים שגילם הממוצע עומד על 30.7 שנים ואנרגיה גרעינית מהווה 10.3% מסך האנרגיה הגלובלית, נתון הנמצא בירידה מאז שהגיעה לשיא של 17.5% ב – 1993. כורים מיושנים מתקשים לכסות את ההוצאות שלהם ונזקקים לתחזוקה גוברת, תיקונים וחלפים ועלות אחזקתם עולה ב – 5% בשנה. מול מערכות גרעיניות גדולות ומורכבות, יותר ויותר יחידים וקהילות מחברים עצמם לגריד סולארי המאפשר להם עצמאות אנרגטית דלת פחמן במחיר נמוך ומשתלם.

אז מה בנוגע לפליטות הפחמן באמת?

מחקר חדש בחן לעומק נתונים מ – 123 מדינות בין השנים 1999-2014. וביקש לבדוק איזו מהאסטרטגיות אפקטיבית יותר בהפחתת פליטות פחמן דו חמצני: אנרגיה מתחדשת כגון שמש ורוח או אנרגיה גרעינית. החוקרים מצאו כי שימוש בתחנות כוח גרעיניות לא הביא לירידה בפליטות באותה מידה כמו שימוש באנרגיה מתחדשת ובחלק מהארצות המתפתחות, פרויקטים גרעיניים אף גרמו לעלייה בפליטת הפחמן. במחקר לא נכללו ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות בשתי התעשיות והחוקרים מדגישים שנמצא קשר מתאמי בלבד ולא סיבה ותוצאה ובכל זאת, התוצאות היו ברורות ועקביות: במדינה גדולה מסוימת, הקורלציה בין הפחתת הפליטות הייתה גבוהה פי 7 באנרגיה מתחדשת מאשר באנרגיה גרעינית. מכיוון ששני סוגי האנרגיה אינם עובדים טוב יחד ותופסים זה את מקומו של זה בתשתיות, המחקר מסכם כי פיתוח בלעדי של אנרגיה מתחדשת וסיום השימוש באנרגיה גרעינית יביא לתועלת אקלימית משמעותית יותר.

תחנות כוח גרעיניות, בדומה לחוות אנרגיה מתחדשת, אינן פולטות פחמן כאשר הן מתחילות לפעול אולם כדי לבחון את טביעת הרגל הפחמנית שלהן יש להסתכל על כל שרשרת הייצור, החל מכריית חומרי הגלם ועד טיפול בפסולת. טביעת הרגל הפחמנית של אנרגיית גרעין משתנה בהתאם לאיכות וריכוז האורניום הנמצא במחצבים. ככל שיש פחות אורניום, כך תהליך חילוצו דורש שימוש נרחב יותר באנרגיה פוסילית וטביעת הפחמן עולה. מחצבים עשירים באורניום הולכים ומתמעטים ובאופן בלתי נמנע, פליטות הפחמן של אנרגיה גרעינית יעלו גם הן. נכון לשנת 2015, טביעת הרגל הפחמנית של אנרגיה סולארית עומדת על 49.9 ג' פחמן לקילוואט חשמל לשעה, אנרגיית רוח על 34 ואנרגיה גרעינית יכולה לנוע בין 80 ל – 437 ג', כמעט כמו אנרגיית גז. 

בחינת הכדאיות של השימוש באנרגיית גרעין היא הרבה מעבר לנתוני פליטות או שיקולים כלכליים. תחנות כוח גרעיניות מהוות סיכון אנושי וסביבתי עצום במקרה של אסון חמור, ואת אלה אין שום דרך למנוע באופן אבסולוטי. אסון צ'רנוביל השפיע על חייהם של מיליוני בני אדם וממשיך לגבות חיים. 150,000 קמ"ר ברוסיה, אוקראינה ובלרוס נחשבים לשטח מזוהם כאשר 4000 מתוכם, יותר מפי שניים מגודלה של לונדון, מהווים שטח סגור שאינו ראוי למגורי אדם. שימוש בגרעין לצורכי אנרגיה מגדיל את הסיכוי לפיתוח חשאי של נשק גרעיני ובכך את הסיכון למלחמה גרעינית ונוסף על הכל, מותיר אחריו כמויות אדירות של פסולת רעילה המצריכות פתרון אחסון שאינו קיים כרגע, לטווח ארוך מאוד.

פתרונות האחסון הזמניים הקיימים נכון להיום, מהווים סיכון גדול בכל מקום בו הם נמצאים. על יצרני הפסולת הגרעינית ליצור מתקני אחסון במקום הייצור על מנת שלא לזהם איזורים חדשים ועליהם לממן את אחזקתם ולוודא את בטיחותם תחת עיקרון "המזהם משלם". הגנה פסיבית על אחסון הפסולת כגון קירות בטון, שכבות אדמה וחביות מחוזקות, עדיפה תמיד על פני הגנה אקטיבית שצורכת משאבים נוספים כמו חשמל ומים. חיוני כי הטיפול בפסולת הקיימת ייעשה בשקיפות מוחלטת, בהסכמה מודעת של תושבי האיזור וכן תחת השגחה של גופים רגולטוריים עצמאיים. בסופו של דבר, יש לסיים באופן מיידי כל ייצור נוסף של פסולת גרעינית, עיבוד מחדש של פסולת קיימת וכמובן, ייצור כלי נשק גרעיניים.  

המעבר האנרגטי שעל האנושות לבצע במהירות הוא שינוי לדורות קדימה. לא ניתן להשוות בשום אופן את הסיכון ארוך הטווח המצוי באופן מובנה באנרגיה גרעינית לעומת חוות אנרגיה משמש או רוח, או אפילו תחנות מבוססות גז. ביסוס משק האנרגיה הגלובלי על כורים גרעיניים מותיר לילדינו ולדורות שאחריהם כורים מיושנים, דולפים ועמוסי תקלות המהווים סכנה של ממש גם מבחינה פוליטית וביטחונית, בעולם החווה טלטלות הולכות וגוברות, משאבים מצטמצמים ועימותים אלימים. אנרגיה גרעינית אינה פתרון הקסם למשבר האקלים, שמצריך שינויים משמעותיים באופן בו האנושות מתנהלת בכל תחומי החיים: עלינו לעבור בהקדם למקורות אנרגיה מתחדשים, להתייעל אנרגטית, לצמצם בזבוז מזון וצריכת מזון מהחי, לשקם מערכות אקולוגיות חיוניות, להגן על המגוון הביולוגי ועוד.