הגז המחצבי, הלוא הוא "הגז הטבעי", נהנה בעשורים האחרונים מיחסי ציבור חסרי תקדים המפארים אותו כאלטרנטיבה הירוקה של הפחם וכ"דלק מעבר". בפרסומת שהוציאו תאגידי הגז נאמר כי בזכות המעבר לגז טבעי, חלה ירידה של 24% בפליטת גזי החממה אולם האמת מורכבת יותר. המתאן, גז חממה עצמתי פי 86 מפחמן דו חמצני בשני העשורים הראשונים שלו באטמוספירה, מהווה את המרכיב העיקרי בגז המחצבים. רמתו באטמוספרה יותר מהכפילה את עצמה מרמתה טרום המהפכה התעשייתית, והגיעה בשנת 2021 לשיא היסטורי מאז החלו המדידות בשנות ה-80'. המתאן אחראי, על פי הדוח האחרון של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים (IPCC), לכשליש מהתחממות כדור הארץ עד כה. רק לפני כשבועיים, פורסם כי העלייה השנתית ברמת המתאן באטמוספירה בשנים 2020 ו-2021, גבוה פי שניים מקצב העלייה בעשור הקודם.
על פי דוח האו"ם שפורסם במאי 2021, תעשיית דלקי המאובנים אחראית על 35% מכלל פליטות המתאן האנושיות. לכל אורך הדרך – החל מהקידוח, שאיבה, זיקוק, שינוע ושריפה – פחם, גז ונפט פולטים לא רק פחמן דו חמצני אלא גם מתאן, והרבה ממנו: מוערך כי 3% מכלל הגז הטבעי שמופק אובד בכל שנה עקב דליפות, תקלות ובעירה בשלבי הייצור. לא רק זה, מחקר חדש שהתפרסם במגזין nature מצא כי פליטות המתאן מהתעשייה הפוסילית הוערכו בהערכת חסר של עד 60% מכיוון שרבות מהן הסתמכו על דיווחי חברות האנרגיה עצמן ואלה, באופן לא מפתיע, הסתמכו על ניטור ודיווח חלקיים בלבד. גם בישראל, תחקיר יחידת התחקירים של גרינפיס "זיקוק", מצא כי פליטות גזי החממה מתעשיית הגז הישראלית גבוהות פי 40-50 מהערכות משרד האנרגיה.
אולם תרומתו של הגז המחצבי למשבר האקלים אינה מסתיימת כאן. בעשור האחרון, גדלה מאוד תעשיית הנזלת הגז המאפשרת, שלא כבעבר, לייצא את הגז לכל מקום ללא תלות בצינורות. גז טבעי נוזלי, או LNG בקיצור, מהווה חלק ניכר מתעשיית הגז כיום, המנסה בכל כוחה להמשיך ולהתרחב, זאת בניגוד ברור לדוחות המדעיים ואף להמלצותיה של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) שהודיעה במפת הדרכים שלה להגעה לנייטרליות פחמנית עד 2050, כי על 2021 להיות השנה האחרונה בה מושקעים כספים בחיפוש ופיתוח מאגרים חדשים של דלקים פוסיליים. כלומר, הנזלת הגז מאפשרת לחברות האנרגיה למצוא שווקים חדשים ולהגביר את פעילותן – בדיוק מתי שהיא אמורה להצטמצם באופן דרמטי.
גז טבעי נוזלי נוצר כאשר גז מחצבי מקורר אל מתחת לנקודת הקפיאה שלו למצבו הנוזלי, בתהליך הקרוי הנזלה. לאחר ההנזלה, המתרחשת בטמפרטורה של מינוס מאה ושישים מעלות צלזיוס, מועמס הנוזל על מיכליות ומיוצא לארצות אחרות בהן הוא ישוב למצבו הגזי בתהליך אידוי ויוזרם דרך צינורות לתחנות כוח, מחממי מים ביתיים או לשימוש אחר בתעשייה. העובדה שנפחו של גז מונזל נמוך יותר מגז טבעי דחוס, הפכה את שינועו למרחקים ארוכים למקומות בהם לא קיימת צנרת גז, לכלכלית במיוחד.
אולם גז, בין אם הוא בצורתו הטבעית ובין אם הוא נוזלי, אמנם פולט פחות מזהמים לאוויר בהשוואה לנפט או פחם, אבל הוא עדיין דלק מזהם. בתקופת כהונתו של הנשיא טראמפ, אושרו 11 מתקני הנזלה חדשים שהביאו את מספרם הכולל של מתקני ההנזלה בארה"ב ל-18. נתונים שאספה חברת החדשות בלומברג מראים כי רק מעצם הפעלתם (חלקם עדיין אינם פעילים שכן בנייתם לא הושלמה) ייפלטו אל האטמוספירה 78 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני בשנה – כמות שוות ערך ל-24 תחנות כוח פחמיות.
בעוד פליטות גזי החממה נותרות נמוכות יחסית כל עוד הגז זורם בצינורות, תהליך ההנזלה מכיל שלבים רבים שכל אחד מהם עשוי להיות מקור לפליטות גזי חממה שונים. ראשית, מתקני ההנזלה משתמשים בחומרים מקררים המזיקים לשכבת האוזון על מנת להנזיל את הגז. כחלק מהתהליך נפלטים לאטמוספירה גזים רעילים כמו גופרית דו-חמצנית – מזהם אוויר נפוץ ומזיק – וכן עודפי מתאן. פרט להנזלה ישנם תהליכי אחסון, העמסה, פריקה, שינוע ולבסוף הפיכתו חזרה לגז ושינועו לצרכני קצה. למעשה, כל התהליכים הקשורים להנזלה אחראים לתוספת פליטות משמעותית: עד 21% מסך פליטות גזי החממה של גז טבעי נוזלי.
תוספת הפליטות הכרוכה בהנזלת הגז מעלה ספק רציני לגבי מידת האפקטיביות של שוק גז בינלאומי כדרך להפחתת פליטות גזי חממה. על פי מומחים, אין כל דרך בה הפליטות מתעשיית הגז יכולות להתיישב במסגרת הפחתת הפליטות הדרסטית הנחוצה כעת, כדי לעמוד בסף ההתחממות של 1.5 מעלות כפי שנקבע בהסכם פריז. בנוסף, ייצור הגז המוגבר, ייצואו והשימוש בגז מונזל דורשים היקף עצום של תשתיות מאסיביות, לשימוש יחיד ולטווח ארוך מאוד כגון צינורות, מתקני הנזלה, פלטפורמות שינוע, מכליות וכן מפעלים ותחנות כוח המונעות בגז. השקעות אלה מסנדלות את שוק האנרגיה הגלובלי לתלות בגז, ולפליטות גזי החממה הכרוכות בו, לעשורים קדימה.ֿ
בהשוואה למקורות אנרגיה מתחדשים, השתייכותו של הגז הטבעי המונזל למקורות האנרגיה הפוסיליים והעשירים בפחמן, אינה מוטלת בספק – פליטות גזי חממה מסך מעגל החיים של אנרגיה סולארית הן פחות מ-7% מאלה של גז טבעי מונזל. אנרגיית רוח עומדת על 2% בלבד, אם לא פחות. לאור הדרישות האנרגטיות הנוספות של תהליכי ההנזלה, הסיכוי הגובר לפליטות לא מוקדיות לאורך שרשרת ההפקה והשינוע המתארכת והעובדה שרבות מהפליטות הן פליטות מתאן המסוכנות במיוחד לשני העשורים הקרובים, ברור לחלוטין כי גז על כל צורותיו, הוא מקור אנרגיה הרסני לאקלים ולסביבה.
למרות נתונים אלה, חתמה בחודש שעבר שרת האנרגיה קארין אלהרר על מזכר הבנות המאפשר את ייצואו של גז טבעי מישראל למדינות האיחוד האירופי, תוך שימוש בתשתיות הנזלת גז הקיימות במצרים. במסגרת ההבנות תיבחן כמובן גם הקמתם ופיתוחם של מתקני הנזלה חדשים ותשתיות נוספות. כבר היום זורם גז ממאגרים ישראליים למצרים בהיקף של 4.5 מיליארד מ"ק בשנה, והיקף ההזרמה צפוי לגדול באופן משמעותי החל מחודש אפריל 2023, ל-6.7 מיליארד מ"ק בשנה. שני פרוייקטים נוספים נמצאים בשלבי פיתוח שונים: האחד הוא צינור תת ימי נוסף שיחבר את אסדת לוויתן עם מתקן הנזלה במצרים עם הזרמת גז בהיקף של 10 מיליארד מ"ק בשנה, והשני – צינור יבשתי מישראל למצרים צפוי לייצא 3-5 מיליארד מ"ק נוספים.
המרוויחות העיקריות מההסכם החדש, שאינו עוסק כלל באספקת גז הדרושה למשק הישראלי, הן שותפויות הגז. חברות הדלקים גם מרוויחות בענק מהמלחמה באוקראינה וכעת הן עושות בה שימוש ציני על מנת לקבוע עובדות בשטח, לדחות מדיניות אקלימית מטיבה ולפתח אתרי קידוחים חדשים לגז ולנפט המזהם – כך קרה גם אצלנו בישראל, כששרת האנרגיה שינתה לאחרונה את החלטתה והעדיפה באופן אבסורדי דווקא להגדיל את כמות הייצוא מאסדות הגז ולפתח עוד עשרות אתרי קידוח חדשים לגז ונפט בים התיכון לייצוא. הגז כשלעצמו הוא דלק מחצבי מזהם ומסוכן לאקלים ולים, אך כשהוא מיועד לייצוא והנזלה מדובר בהליך מזהם פי כמה.
גרינפיס יוצא למאבק להציל את קים, הלוויתן הישראלי הראשון, וזקוק לתמיכת הציבור.