לפני שבוע ארזתי תיק גדול ויצאתי לכיוון הים. זכיתי להצטרף למשלחת מחקר של גרינפיס ותחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה לתיעוד וניטור של יונקים ימיים בים התיכון הישראלי, בדגש על לוויתנים ודולפינים. למה עשינו את זה? כי מתברר שזה משהו שלא נעשה עד עכשיו. בשטח של 15,000 קמ"ר בו קיימים כרגע 16 רישיונות לחיפוש וקידוח של גז ונפט, שיש להם השפעה עמוקה והרסנית על הסביבה הימית – אף אחד לא בדק אילו חיים יש באזור. עלויות של מחקר כזה הן גבוהות מאוד, גבוהות מדי לגופים פרטיים, והמדינה שלנו לא טרחה אף פעם להקדיש תקציבים לנושא. ישראל הזניחה, ועדיין מזניחה את הסביבה הימית שלה. כמו שאומר ד"ר אביעד שיינין, ממובילי משלחת המחקר שלנו שזכיתי לעבוד לצידו בשבוע האחרון – ישראל שכחה מהיונקים הימיים שלה.
אז לאור זאת, וכחלק מהמאבק לעצירת קידוחי הגז בים, יצרנו שיתוף פעולה מדהים שיתחיל לענות לחוסר הזה. בשילוב מרגש בין היחידה המדעית של גרינפיס העולמי – ד"ר קירסטן תומפסון וד"ר ג'ונתן גורדון – מומחים בחקר יונקים ימיים ובאקוסטיקה תת ימית, יחידת הספינות של גרינפיס, משרד גרינפיס ישראל ותחנת מוריס קאהן לחקר הים של אוניברסיטת חיפה – איחדנו כוחות ויצאנו להשמיע (ליטרלי) את קולם של אלה שהקול שלהם אינו נשמע.
יצאנו לשתי הפלגות בנות שבוע על סיפונה של ה"וויטנס", מפרשית המחקר החדשה של גרינפיס, במסלול של כמה מאות קילומטרים לעומק הים התיכון הישראלי. מירכתי המפרשית נפרש כבל היידרופון מיוחד באורך 350 מטרים, שנועד לשמוע ולהעביר למערכת הקלטה את קולות הסביבה התת ימית ברדיוס של מאות מטרים. את ההקלטות פיענח הצוות המדעי שלנו, שידע להבדיל בין הקולות השונים ולאפיין מינים שונים של לוויתנים ודולפינים שמדברים אחד עם השני. בנוסף, לאורך כל שעות היום עמדו על סיפון הוויטנס תצפיתנים מתחלפים שניסו לאתר ולתעד ויזואלית את היונקים הימיים ששמענו.
בהפלגה הראשונה, מלבד תיעוד קולי נרחב של דולפינים ושל שני מיני לוויתנים (ראשתן וזיפיוס חלול חרטום), הצליח הצוות לתעד ויזואלית להקה של לוויתני ראשתן, ואף למצוא ולתעד פרט ראשתן מקומי שאינו מוכר לחוקרי הלוויתנים בים התיכון, וקיבל את השם "קים" על שם החוקרת שתיעדה אותו, והוא הפרט הראשון בקטלוג ראשתנים ישראלי שעד כה לא היה קיים!
אני הצטרפתי להפלגה השניה, שיצאה מהמרינה באשקלון ביום שלישי שעבר. להבדיל מההפלגה הראשונה, אותה הובילו קירסטן וג'ונתן, שהכשירו צוות של מדענים ישראלים, את ההפלגה הזו הוביל צוות מדענים שכולו מקומי ברשות ד"ר אביעד שיינין. כבר בלילה הראשון התחלנו לשמוע לווייתנים, במיקום דרומי יותר ממה שהצליחו לשמוע בשבוע הראשון. ישבתי בבטן הספינה, כשיותם, אחד החוקרים, אמר לי שהוא שומע לוויתנים ושאל אותי אם אני רוצה להאזין להם. הוא שם עלי את האוזניות המחוברות להידרופון ותוך רגע שמעתי אותם! נשמע שהם ממש ניהלו שיחה. לוויתני ראשתן מדברים בשפה שנקראת "קודה" שנשמעת כמו רצף של קליקים, והלוויתנים שאנחנו שמענו דיברו בקודה ייחודית לאזור הים התיכון. אני לא יכולה לתאר את גודל ההתרגשות של לשמוע לוויתנים בפעם הראשונה! להבין כמה חיים יש במרחב הזה שבו אנחנו מפליגים – חיים מלאים, תוססים ונפלאים שכנראה התקיימו שם הרבה לפנינו. לאורך הימים הבאים תיעדנו עוד המון "שיחות" בין ראשתנים. תיעדנו גם המון שיחות בין דולפינים. למעשה, לא היה יום בו לא שמענו קליקים ושריקות. בפעם הזאת לא הצלחנו להשיג תיעוד ויזואלי – לווייתני ראשתן וזיפיוס הם בעלי חיים ביישנים מאוד, שלא כל כך אוהבים לדגמן לחוקרים – אבל התיעוד הקולי שאספנו מוכיח ללא צל של ספק – הים התיכון הישראלי מלא חיים.
אחד האזורים שבו שמענו מספר גדול של קליקים הוא אזור מאגר הגז "אתנה" בו לפני קצת יותר משבוע הודיע תאגיד הגז אנרג'יאן שסיימו בהצלחה חיפושי גז והם מוכנים להתחיל לקדוח. שלב החיפושים בקידוחי גז בים כולל סקרים סייסמיים המלווים בפיצוצים. מחקרים על השפעת סקרים אלה על יונקים ימיים הראו כי הם משבשים דפוסי אכילה, התרבות, מנוחה ונדידה. רעשי הפיצוצים גם מחרישים את היונקים הימיים, שכל התקשורת שלהם מבוססת על קול, ויכולים להשפיע על יונקים הנמצאים עד 100 ק"מ ממוקד הרעש. השלב הבא – של קידוחי הגז עצמם – יהיה אף מזהם והרסני יותר לסביבה הימית. קידוחי הגז ב"אתנה" הוא אחד מתוך 16 פרוייקטים של חיפושי וקידוחי גז שכבר קיבלו רישיונות. פרוייקט קידוח נוסף של חברת אנרג'יאן מתוכנן לאזור "הפרעת פלמחים", אזור גיאולוגי נדיר ורגיש שאין כמוהו בעולם. ובל נשכח שקידוחי הגז האלה מסוכנים גם לנו – לאורך כל שרשרת ההפקה של קידוחי גז נפלט לאוויר מתאן, גז חממה עוצמתי הרבה יותר מפחמן דו חמצני, שמאיץ את התחממות כדור הארץ ומחמיר את משבר האקלים.
אני חוזרת מההפלגה מזועזעת מהקלות שבה החיים המדהימים שמצאנו בים נפגעים ויכולים להיעלם כתוצאה מקידוחי גז בבית שלהם. חצי מאוכלוסיית בעלי החיים הימיים בעולם נכחדה ב-45 השנים האחרונות. כבר היום מוגדרים לוויתני הראשתן והזיפיוס שתיעדנו בהפלגה כמינים בסכנת הכחדה. כולי תקווה שהתיעוד שהצלחנו להשיג במחקר הזה יצליח לעזור להם, כי אם לא נשנה את דרך ההתנהלות שלנו הם פשוט לא יהיו כאן יותר.
עכשיו, כשאנחנו נמצאים בחזרה על האדמה, נשלחו כל הנתונים שאספנו לצוות המדעי בראשות קירסטן, שעובר עליהם ומוציא מהם דו"ח רשמי ומסקנות (שברור שנשתף כשיהיו!). במקביל, אביעד והצוות שלו כבר רכשו ציוד זהה לציוד שעבדנו איתו בהפלגה הנוכחית, ומתחילים לתכנן את המשך המחקר קדימה. מה שנבנה כאן בחודש האחרון הוא תשתית למחקר מטורף, שאת הפירות שלו אנחנו עוד נקטוף שנים קדימה, ושיעשה כאן שינוי מהותי בכל מה שאנחנו יודעים על החיים הימיים באזור שלנו. הלוואי והמידע החדש הזה יגרום למקבלי ההחלטות שלנו לחשוב פעמיים לפני שהם מפקירים את הים שלנו לטייקוני גז.
ועוד מילה על החיים בספינה, על שיתופי פעולה ועל כך שהמדיום הוא המסר:
מעבר לתוצאות הבאמת מדהימות שהצלחנו להשיג בזמן כל כך קצר, אני חושבת שמשהו הרבה יותר גדול נבנה כאן. כבר שנים שאני מאמינה שהדרך לעשות שינוי אמיתי בעולם שלנו היא דרך של שיתופי פעולה, של בניית תנועה רחבה שמורכבת מא-נשים וארגונים שונים ומגוונים שיודעים לעבוד ביחד. שיתוף הפעולה שנבנה בפרויקט הזה הוא לא פחות ממדהים בעיני. היו שותפים לו א-נשים מ-9 מדינות ברחבי העולם, משני מוסדות אקדמיים ומשני ארגוני חברה אזרחית, וכולנו עבדנו בהרמוניה, במקצועיות מדהימה ועם אפס אגו או מלחמות קרדיט, מתוך הבנה שכולנו פועלים למען טוב משותף. המפרשית שהפלגנו בה היא אחד מכלי השיט האקולוגים ביותר שקיימים – אמנם יש לה מנוע לגיבוי, אך היא פועלת רוב הזמן על מפרש, וכל החשמל בה מגיע משתי טורבינות רוח קטנות ומפאנלים סולאריים. היא לא צבועה בצבע שיתקלף ויזהם את הים. כבל ההידרופון שעבדנו איתו לא עושה שום דבר מלבד לקלוט קולות, ואינו מפריע בשום צורה לחיים בים. כשאנחנו יוצאים לחקור מערכת אקולוגית אנחנו הופכים בהכרח לחלק בלתי נפרד ממנה. כל פרויקט המחקר הזה יוצא מתוך ההבנה הזו, ומתוך הרצון לוודא שנוכחותנו שם תביא לתועלת ולא תגרום נזק. וזה יפהיפה בעיניי. אה, וכמובן ששום בעלי חיים לא נצרכו על הספינה 🙂
הבלוג נכתב על ידי פעילת גרינפיס ישראל דפנה ברנקל