דיפווטר הורייזן – האסון האקולוגי הימי החמור בהיסטוריה

ההיסטוריה של המאה האחרונה מלאה באירועי דליפה של דלקים פוסיליים ותוצריהם אל תוך הים, רובם ככולם הרסניים למערכת האקולוגיות, אבל דבר לא הכין את העולם לאסון דיפווטר הורייזן.

הפיצוץ
בשעות הערב של ה-20.04.2010, התכוננו אנשי הצוות על אסדת הקידוח "דיפווטר הורייזן" אותה חכר התאגיד הפטרוכימי BP לצורך קידוחי נפט, לעוד ערב שקט. קצת לפני השעה 22:00, נשמעו חבטות חזקות הולכות וגוברות ורעידות הורגשו כאשר לפתע זעזע פיצוץ עז את האסדה, עליה שהו אותה עת 126 חברי צוות. בועת גז מתאן שברחה מבאר הנפט התת מימית במפרץ מקסיקו, גרמה לפיצוץ הקטלני ולאחריו, למה שנחשב האסון האקולוגי הימי החמור בהיסטוריה.

אותה עת, ביצעה האסדה קידוחי גישוש בטרם תחל את הפקת הנפט מאותה באר. חברת הליברטון המספקת שירותי תמיכה מקצועיים באסדות קידוח, נשכרה על מנת לסתום במלט את פי הבאר עד שזו תחובר מחדש למערכת הפקת הנפט. העובדים סיימו את תהליך יציקת התערובת לתוך שרוול הקידוח פחות מיממה לפני הפיצוץ, אולם תהליך הסתימה לא הסתיים ועמד בפני בדיקה כוללת של תפקוד כלל הרכיבים. תחקיר פנימי של חברת BP, מצא כי תערובת המלט, שהכילה גם גז חנקן על מנת לזרז ולחזק את התקשות הבטון, לא היה חזק מספיק בשביל לעמוד בלחץ הגובר בבאר. סדק בבטון אפשר לבועת הגז לברוח מעלה במעלה עמוד הקידוח, תוך שהיא שוברת מחסומי בטיחות ומתפוצצת עם הגעתה אל חלקו העליון של אחד מצינורות האסדה. מנכ"ל חברת ׳טרנסאושן׳, בעלת האסדה, הגדיר זאת כ"כשל פתאומי וקטסטרופלי של מערכת הבטון הממגנת.". מסמכים שנחשפו מאוחר יותר על ידי אתר "וויקיליקס",  חשפו כי כשל זהה התרחש שנתיים קודם לכן על אסדת קידוח נוספת של BP בים הכספי. 

האש האדירה שפרצה על הסיפון, תודלקה על ידי גז שדלף מהבאר וחומה היה כה רב עד כי התיכה את הצבע על דפנות סירות החילוץ. 11 אנשי צוות נהרגו ולא נמצאו מעולם, 17 נפצעו ולהבות האש ועשן שחור, היתמרו לגובה של עשרות מטרים. לאחר שבערה מעל יממה, קרסה האסדה ושקעה במצולות המפרץ. עם שקיעתה, נקרע הצינור דרכו הוכנס נוזל קידוחים – תערובת נוזלים כבדה וצמיגה שנועדה למנוע את עלייתם של נפט וגז מהבאר כלפי מעלה. ללא כוח מנוגד וב-22 באפריל – יום כדור הארץ – החל הנפט, והרבה ממנו, לזרום אל מימי האוקיינוס.

הדליפה
חברת BP העריכה כי קרוב ל-1000 חביות נפט זרמו אל האוקיינוס בכל יום. לעומת זאת, נציגי ממשלת ארה"ב העריכו כי היקפה האמיתי של הדליפה עומד על 35-60 אלף חביות ביום. 87 ימים נמשכה הדליפה אל מי הים, באחד האזורים עם המגוון הביולוגי הימי העשיר בעולם. הבאר נסתמה באופן סופי, לאחר מספר ניסיונות כושלים, ב-15.7.10 אולם רק חודשיים לאחר מכן, בספטמבר 2010, הוכרז באופן סופי כי הבאר אינה מהווה עוד סכנה לסביבתה. כתם הנפט כיסה בשיאו שטח הגדול יותר מפי 8 משטחה של ישראל וכמות הנפט שדלפה מוערכת ב-780 מיליון ליטרים של נפט גולמי. עד חודש יולי 2011, שנה ושלושה חודשים לאחר האסון, זוהמו מעל 1700 קילומטרים של חוף במדינות לואיזיאנה, מיסיסיפי, פלורידה, טקסס ואלבמה. איסור דיג הוטל על שטח של 150 אלף קמ"ר. מלבד מיליוני חביות הנפט שזרמו אל הים, אלפי טונות של גזים פחמימניים נפלטו לאטמוספירה.

במאמצי הניקוי והשיקום הנרחבים, בהם לקחו חלק כ-50 אלף בני אדם וכ-7000 כלי שיט, נאספו רק כ-25% מכמות הנפט שדלפה. חומרים מפזרים רעילים שפוזרו על מנת לשבור את כתמי הנפט הגדולים, לא הפחיתו את כמות הזיהום אלא רק החמירו אותו בכך ששברו אותו לחלקיקים קטנים שהגבירו את רעילותו למינים מסויימים והקלו על כניסתו לשרשרת המזון הימית. שנה וחצי לאחר האסון עמדו עלויות הניקוי אותן שילם הממשל הפדרלי קרוב ל-850 מיליון דולר, סכום שמרביתו שולם בחזרה על ידי חברת BP. כמעט שלוש שנים לאחר האירוע, עדיין עסקו בניקוי ושיקום מעל ל-900 איש ועלויות הניקוי והשיקום עלו ל-BP בשלב זה קרוב ל-14 מיליארד דולר. 

ההשפעות הסביבתיות
השפעותיה של הדליפה בדיפווטר הורייזן על חיי הבר במפרץ מקסיקו היו באופן לא מפתיע, קטסטרופליות, והן הורגשו בכל חלקיה של המערכת האקולוגית החל מהצמחייה, דרך זואו-פלנקטון, חרקים וציפורים נודדות, וכלה ביונקים הגדולים ביותר דוגמת דולפינים ולוויתנים.

מוערך כי מספר הציפורים שנפגעו באסון עומד על כ-82,000 פרטים ממעל 102 מינים שונים, מספר צבי הים בין 5,730-6,165 מחמישה מינים שונים הנתונים בסכנת הכחדה ואלפי יונקים ימיים כגון לווייתנים ודולפינים – מחצית מהם ולדות שנולדו מתים או יונקים צעירים. שיעורם של ולדות דולפינים מתים, היה גבוה פי 10 מהנורמה, בתקופה הקצרה שלאחר הדליפה. מספרם של הדגים וחסרי חוליות דוגמת אלמוגים, לובסטרים, סרטנים, צדפות, זואו-פלנקטון, כוכבי ים ואורגניזמים השוכנים בקרקעית החולית אינו ידוע. זיהום נפט עשוי להשפיע על המערכת האקולוגית במשך עשורים, ובהיותו חלק ממארג המזון – להוות סכנה לכלל החיים בים.

הדליפה שכיסתה שטח נרחב של חופים, הסבה נזק עצום גם לצמחיית הים והחוף ובעלי החיים הנסמכים עליה: אצות, עצי מנגרוב וביצות, המהווים כולם אזורי קינון חשובים למיני ציפורים שונים ובתי גידול למגוון מינים, נפגעו וזוהמו. כדורי זפת המשיכו להיפלט אל החוף במשך 4 שנים לאחר האירוע ותעשיית הדיג קרסה כמעט לחלוטין לאחר הטלתו של איסור דיג בשטח בהיקף כה גדול. 5 שנים לאחר הדליפה נמצא כי תמותה בקרב דולפינים גבוהה במפרץ פי ארבעה מהנורמה, מספרם של חלק ממיני העופות באזור ירד בעשרות אחוזים ונצפתה התפתחות בלתי תקינה בקרב מינים רבים של דגים.

ב-2013 גילו חוקרים כי נפט מהדליפה הצטבר בקרקעית הים מבלי שייתפרק או ייתכלה, עם השפעות שעשויות להימשך דורות רבים על שרשרת המזון הימית. מחקרים שנערכו בשנת 2014 מצאו כי רעלנים המצויים בנפט עשויים לגרום לאי סדירות לבבית ולדום לב גם במינונים נמוכים, במגוון רחב של בעלי חיים ואף בקרב בני אדם. דגים טורפים גדולים כמו סריול אטלנטי וטונה שנחשפו לנפט מהדליפה פיתחו מומים לבביים ומומים באיברים אחרים שהחוקרים צפו שיהיו קטלניים, או לכל הפחות יפגעו בתוחלת החיים. עוד נמצא כי השימוש חסר התקדים בחומרים מפזרים, העלה את רעילותו של הנפט ובמקרים אחרים, חומרים אלו היו מסוכנים יותר מהנפט עצמו. ב-2016 דווח כי 88% מולדות מתים או חיים של דולפינים באזור המפרץ, היו בעלי ריאות לא מפותחות או לא תקינות, זאת בניגוד ל15% בלבד באזורים אחרים.

יותר מעשור לאחר הדליפה, חלק מאוכלוסיות בעלי החיים דוגמת אלמוגים בעומק הים, מיני דגים וציפורים שונות, עדיין לא התאוששו ומספריהם קטנים משהיו לפני הדליפה. אחרים דווקא הראו קפיצה מרשימה חזרה כמו דגים מסויימים וציפורי פליקן. עדיין מוקדם לדעת מה השפעתה של הדליפה על מינים בעלי תוחלת חיים ארוכה כמו דולפינים, לוויתנים וצבי ים אולם על פי החוקרים, "בהתבסס על המדע הקיים היום, אם אתה יונק ימי וחיית במפרץ מקסיקו בזמן הדליפה, העתיד לא נראה מבטיח". הקשר הישראלי
חברת הליברטון, זו שנשכרה לסתום את הבאר בהליך שגרתי פחות מיממה לפני האסון, שילמה פיצויים בסך 1.1 מיליארד דולר על חלקה בטרגדיית דיפווטר הורייזן. אולם נראה שהחברה לא נותנת לאירועי העבר לעצור אותה – בספטמבר 2021, פורסם באתר החברה כי לאחר שיתוף פעולה מוצלח עם חברת אנרג'יאן בשדה הגז כריש וכריש צפון הנמצאים במים הכלכליים של ישראל, תסייע החברה במתן שירותי תמיכה מקצועיים לפעולות קדימה (אנליזות, דיגומים ועוד) וניהול פרוייקט קידוח של 5 בארות גז נוספות בעומק הים התיכון. במילים אחרות, אחת מהחברות האחראיות על אחד האסונות האקולוגיים החמורים בהיסטוריה, ממשיכה את עסקיה מול חופי ישראל.

בזמן שאסון הנפט הגדול התרחש במפרץ מקסיקו בשנת 2010, בחברת ״הליברטון״ עסקו בבקרת נזקים מסוג אחר: השמדת ראיות שעשויות לרמוז על מעורבות החברה בדליפת הנפט החמורה. שישראל אינה ערוכה לאירוע דליפה בלב ים ופיתוח המאגרים בים התיכון מסוכן לא רק לבעלי החיים, לים ולאקלים, אלא גם לחברה, לכלכלה, ולחיינו בכלל. אסונות כתוצאה מדליפות הם לא שאלה של ״האם״ אלא שאלה של ״מתי?״. חברת הליברטון, וחברות דלקים אחרות, משקיעות מאות מיליוני דולרים כדי לקנות לעצמן תדמית נקייה, אבל כשמתרחש אסון, הן משתמשות בכל אמצעי כדי לחמוק מאחריות. ממשלת ישראל ממשיכה לתמוך בתאגידי הדלקים ולהשקיע בתעשייה מזהמת זו מיליארדי שקלים מכספי הציבור. מה אנחנו  נקבל בתמורה? זיהום בים, באוויר וביבשה, והחמרה במשבר האקלים.