משבר האקלים – השפעות, הסתגלות ופגיעות
"הראיות המדעיות המצטברות הן חד משמעיות: משבר האקלים מהווה איום על הרווחה האנושית ועל הבריאות של כלל המערכות האקולוגיות של הפלנטה. כל עיכוב נוסף בפעולה גלובלית יגרום להחמצת חלון הזדמנויות קצר הנסגר במהירות, להבטחת עתיד בטוח ובר-קיימא עבור כולנו."
בשבוע שעבר, בעיתוי לא מוצלח בצל הלחימה באוקראינה, מסרה קבוצת מדעני האקלים המובילים בעולם החברים בפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים (IPCC), את ההערכה המדעית העדכנית ביותר בדבר ההשפעות, ההסתגלות והפגיעות למשבר האקלים לממשלות העולם. דו"ח זה מראה באופן מפוכח וכואב, כמה עמוק כבר צללנו אל תוך משבר האקלים ועד כמה המצב עוד יכול להחמיר כשעליית הטמפרטורות תצטלב עם איומיים גלובליים נוספים ובהם אובדן המגוון הביולוגי, צריכה שאינה בת-קיימא ואי שיוויון חברתי. חשוב מכך, הדו"ח מגדיר אילו בחירות עומדות לפנינו בעשור הקריטי הזה. במאמר זה, אנחנו מסכמים את עיקרי הדברים מהדוח בן יותר מ-3500 העמודים, במילים שלנו ועם המסקנות המתבקשות לפעולה.
אז איך הולך לנו בינתיים?
רע מאוד.
שינויי האקלים הנגרמים מהשפעה אנושית על מערכות כדור הארץ, גורמים כבר עכשיו לאובדן ולנזקים נרחבים הן לטבע והן לבני האדם, על אף ניסיונות ההסתגלות להשפעות האלים המשתנה. השפעות עמוקות ורחבות על מערכות אקולוגיות, בני אדם ותשתיות נגרמו מעלייה מוכחת בתדירותם וחומרתם של אירועי קיצון אקלימיים, כולל שיאי חום ביבשה ובים, ירידת משקעים מסיבית, בצורת ושרפות. (SPM.B.1; SPM B.1.1)
היקפן של ההשלכות על מערכות הטבע, גדול ורחב יותר ממה שהוערך בדוחות קודמים. משבר האקלים גרם לנזקים משמעותיים, חלקם בלתי הפיכים במידה הולכת וגוברת, במערכות אקולוגיות ביבשה, במים מתוקים, בחופים ובים הפתוח. כמחצית מהמינים שנבחנו כבר נעים בים לכיוון המים הקרירים שבקטבים ועל היבשה – לקווי גובה גבוהים יותר. אובדן של מאות מינים מקומיים נגרם מעלייה במצבי חום קיצוניים, אירועי מוות המוניים בים וביבשה ואובדן יערות קלפ (אצות) בים. (SPM.B.1.2)
שילוב של משבר האקלים ונסיבות נוספות, מביא לכך שכמחצית מאוכלוסיית העולם חווה כיום מחסור חמור במים, למשך לפחות חלק מהשנה. עלייה בתדירותם של אירועי מזג אוויר קיצוני, חושפת מיליוני בני אדם לחוסר ביטחון תזונתי חריף ומפחיתה את הנגישות למים נקיים, במיוחד באפריקה, אסיה, מרכז ודרום אמריקה וכן מדינות איים קטנות והחוג הארקטי. (SPM.B.1.3). אירועי קיצון אלה גורמים באופן גובר להגירה בכל המחוזות, כאשר מדינות איים קטנות מושפעות מהם באופן לא פרופורציונלי. משנת 2008, כ-20 מיליון בני אדם בממוצע נאלצים לעזוב את ביתם בכל שנה עקב אירועי קיצון אקלימיים, כאשר סערות והצפות הן השכיחים שבהם. (SPM.B.1.7; TS.B.6)
זה עדיין לא היה אמור להיות כל כך רע. לפחות לא למערכות האקולוגיות.
השפעות נרחבות, חמורות וארוכות טווח על המערכות הטבעיות נצפו מוקדם בהרבה מהצפוי (TS.B.1). התרחשותם של אירועי אקלים מסויימים, עברה את התחזיות לתנאי ההתחממות לשנת 2100, ואלה הובילו לשינויים פתאומיים במערכות אקולוגיות בים וביבשה (TS.B.2.2). חלק ממערכות אלה עברו את נקודת האל-חזור בה שיקום עדיין אפשרי לאחר שנגרם להן נזק בלתי הפיך.
הגבולות האפשריים להסתגלות מתקרבים גם הם למיצוי: העלייה באירועי אקלים קיצוניים הובילה לשינויים מהירים ובלתי הפיכים הן במערכות הטבעיות והן האנושיות, הנדחפות מעבר לכושר ההסתגלות שלהן. מערכות טבעיות אלה – בהן קיימים כעת תנאים שאין אפשרות להסתגל אליהם – כוללות חלק משוניות האלמוגים, חלק מהקרקעות הלחות באזורי החוף, חלק מיערות הגשם וחלק מהמערכות האקולוגיות בקטבים ובהרים. מערכות אנושיות הנמצאות על סף גבולות ההסתגלות, מגיעות לכך בעיקר עקב סיבות כלכליות, שלטוניות, אירגוניות ומגבלות מדיניות. גבולות אלה גמישים באופן יחסי וניתן להתגבר עליהם. (SPM.C.3.3; SPM.C.3)
תחת כל רמות ההתחממות, אזורים מסויימים המאוכלסים כיום בצפיפות, יהפכו ללא בטוחים או אף בלתי ראויים למגורים, ותתרחש מהם הגירה ספונטנית או מתוכננת. עד סוף המאה, עליית פני הים תביא לשקיעתן של מדינות איים נמוכות. (TS.C.7; TS.C.5.3)
לא כולנו באותה סירה…
דוח ה-IPCC מצא כי התמותה משטפונות, בצורת וסערות הייתה גבוהה פי 15 במדינות פגיעות במהלך העשור האחרון, בהשוואה למדינות פגיעות פחות (SPM.B.2.4). בין 3.3-3.6 מיליארד בני אדם פגיעים מאוד להשפעותיו של משבר האקלים. נקודות חמות (Hotspots) גלובליות של פגיעות אנושית לשינויי האקלים נמצאות בעיקר במרכז ודרום אמריקה, מערב, מרכז ומזרח אפריקה, דרום אסיה, מדינות איים קטנות, מדינות מתפתחות והאזור הארקטי. (Section SPM.2)
פגיעותם של מערכות אקולוגיות ובני אדם למשבר האקלים, משתנה באופן משמעותי בין אזורים, בהתבסס על פיתוח סוציו-אקונומי, שימוש לא מקיים בים וביבשה, חוסר שיוויון, הדרה וכן דפוסים היסטוריים מתמשכים של אי צדק כגון קולוניאליזם. הנתונים מראים באופן ברור כי חברות בהן רמות גבוהות של אי שיוויון, חסינות פחות למשבר האקלים. (SPM.B.2.4; TS.B.7)
אבל כולנו הולכים להיפגע…
אירועי אקלים קיצוניים נצפו בכל האזורים המיושבים על כדור הארץ, עם אזורים מסויימים שחוו השלכות חסרות תקדים – במיוחד אלה שסבלו ממספר השפעות בו זמנית (TS.B.2.4). משבר האקלים השפיע לרעה על הבריאות הפיזית והמנטלית של בני אדם החיים בכל האזורים שנסקרו בדו"ח, כאשר בכל מקום הביאו אירועי חום קיצוניים לעלייה בתחלואה ובתמותה. תכיפותם של אסונות אקלים עלתה, ומחלות התוקפות בעלי חיים ובני אדם מופיעות כיום באזורים חדשים. חלק מההשפעות השליליות על הבריאות הנפשית נגרמות מעליית הטמפרטורות, טראומה מאירועי מזג אוויר קיצוניים ואובדן פרנסה או תרבות מקומית.(SPM.B.1.4).
אובדן המגוון הביולוגי, התדרדרות, פגיעה ושינויים במערכות אקולוגיות כבר מהווים איומים משמעותיים בכל האזורים, ואלה ימשיכו להחריף עם כל שבריר התחממות (SPM.B.4.1). תלות הדדית במערכת העולמית והגלובליזציה, יוצרות דרכים בהן סיכוני אקלים עשויים לנוע בין סקטורים וגבולות באמצעות סחר, כלכלה, מזון ומערכות אקולוגיות. (TS.C.11.6)
אנחנו עדיין מעמידים פנים שזה לא קורה – וזה רק מחמיר את המצב.
התכנון והתקצוב הנוכחיים אינם תואמים את ההשפעות האקלימיות או הסיכונים החזויים ובכך מעמידים בסכנה נכסים ובני אדם. מאז ההערכה הקודמת של ה-IPCC, מספרם של בני אדם ותשתיות חיוניות שנחשפו להשפעות, הרס או אובדן מאירועי אקלים בערים ויישובים נמצא בעלייה. (TS.B.9.4; TS.B.8)
פני הים העולים בקצב הולך וגובר, יפלשו ליישובים, ערים ותשתיות על החוף ומערכות אקולוגיות הנמצאות על קו החוף נידונות בכך לשקיעה ואובדן. עקב כך, יעלה מספר האנשים המושפעים משינויי האקלים ואובדן המגוון הביולוגי. גלובלית, שינויים באוכלוסייתם של ערי ויישובי חוף יובילו לכך שקרוב למיליארד בני אדם צפויים להיות חשופים לסיכוני אקלים הספציפיים לאזורי החוף בטווח הבינוני, תחת כל התרחישים. על מדינות איים קטנות או חופים נמוכים, מציבה עליית פני הים איום קיומי. (SPM.B.3.1; SPM.B.4.5)
הרחבה שאינה בת-קיימא של תעשיית החקלאות, הנגרמת בחלקה בשל תזונה לא מאוזנת בעלת טביעת רגל פחמנית גבוהה, גורמת לפגיעות אנושית ואקולוגית גוברת, ולתחרות על שטחי אדמה או מקורות מים. (SPM.B.2.3)
מאמצי ההסתגלות כרגע הם בגדר מעט מדי, מאוחר מדי.
בעוד שמאמצי ההסתגלות העולמיים גברו, ולצדם יתרונות רבים, ההתקדמות אינה מתחלקת באופן שווה והפערים צפויים רק לגדול. רוב מאמצי האדפטציה מקוטעים, קטנים בהיקפם, מתמקדים בסקטורים ספציפיים, מיועדים לענות על השפעות נוכחיות או ממוקדים בתכנון יותר מאשר עשייה והטמעה. (Section SPM.C.1)
ראיות להסתגלות לוקה בחסר (Maladaptation) גוברת בכל התחומים והמחוזות, תוך שהן מדגישות עד כמה המענה למשבר האקלים אינו תואם את גודל האיום. העדר מענה הולם מעגן פגיעות וחשיפה ארוכת-טווח לסיכוני אקלים שמורכב או יקר להתמודד עמם, מחמיר אי שיוויון קיים, מסכל הגשמת יעדי פיתוח בר-קיימא ומגביר את הצורך במאמצי הסתגלות. לדוגמה, חקלאות אינטנסיבית מספקת מענה קצר טווח לביטחון תזונתי ופרנסה אולם היא בעלת השפעות שליליות לטווח ארוך בכל הנוגע לצדק ושיוויון, מגוון ביולוגי, מערכות אקולוגיות ותפקודן ועוד. (SPM.B.5; SPM.C.4.1; TS.D.5.5)
מה עומד לפנינו?
הסיכונים גדלים מהר יותר ממה שהוערך
מאז ההערכה הקודמת של ה-IPCC, השפעות ואיומים אקלימיים מופיעים מהר מהצפוי – והם צפויים להחמיר מוקדם משחזו מדענים בעבר. ההערכה הכללית של צוות המחקר לגבי הסיכונים הכרוכים ברמות ההתחממות העתידיות הוערכה כעת מחדש: הם הגיעו למסקנה שהסיכונים ימשיכו לגדול לרמות גבוהות וגבוהות מאוד גם בהתחממות גלובלית מועטה, בניגוד למידת הסיכון שהוערכה בדוחות קודמים (ב-AR5 וב-SR15). שניים מהמעברים לרמות סיכון גבוהות מיוחסים להתחממות הצפויה בטווח הקצר – סיכון למערכות אקולוגיות ייחודיות ורגישות צפוי כבר בהתחממות חציונית של 1.5°C מעלות, וסיכונים הנובעים מאירועי מזג אוויר קיצוני, בהתחממות חציונית של 2°C. חלק מהסיכונים המהווים סיבה לדאגה, עשויים לגרום לנזק נרחב, מפושט ולעיתים אף בלתי הפיך, בטווח ההתחממות בין 1.5-2°C אם הפגיעות והחשיפה גבוהות ויכולות ההסתגלות נמוכות. (TS-6; SPM.B.3.3).
כל שבריר התחממות מחמיר את המצב
השפעות ואיומים אקלימיים הופכים יותר ויותר מורכבים וקשים לניהול. גורמי סיכון אקלימיים מרובים יתקיימו במקביל, וסיכונים אקלימיים ולא אקלימיים ישפיעו אלה על אלה, תוך שהם מגבירים את הסיכון הכללי ואת הסיכון לשרשרת אירועי אקלים, בכל הסקטורים והמחוזות. (SPM.B.5)
ההשפעות, הנזקים והאובדן הצפויים, יחמירו עם כל שבריר של התחממות, ובכך ייגברו גם קשיי ההסתגלות בכל האזורים. שינויי האקלים ואירועי קיצון אקלימיים יגרמו לעלייה בתחלואה ומוות בטרם עת בטווח הקצר עד הארוך. אירועי מזג אוויר קיצוניים, עליית פני הים, השפעות שליליות על הביטחון התזונתי, מחסור במים, נזקים חברתיים, אובדן והרס מערכות אקולוגיות צפויים כולם להחמיר עם כל שבריר התחממות נוסף. (Section B.4)
מערכות אקולוגיות ייחודיות ופגיעות צפויות להיות בסיכון גבוה כבר בעתיד הקרוב מאוד – בהתחממות של 1.2°C מעלות – זאת כתוצאה מתמותת עצים המונית, הלבנת אלמוגים, ירידה משמעותית באוכלוסייתם של מינים התלויים בקרח הים הארקטי ואירועי מוות המוניים כתוצאה מגלי חום. בהתחממות של 1.5°C, עד 14% מהמינים על היבשה צפויים להיות בסיכון הכחדה גבוה מאוד, יותר מפי 1000 משיעורי ההכחדה הטבעיים. שיעור זה צפוי לעלות עם כל עלייה נוספת בטמפרטורות. מינים אנדמיים בנקודות חמות (Hotspot) של מגוון ביולוגי, צפויים להיות תחת איום הכחדה הגבוה לפחות פי עשרה, אם הטמפרטורה תעלה מ-1.5°C ל-3°C. עבור יערות האמזונס, הסיכון לסוואניזציה (מעבר הדרגתי של המערכת האקולוגית מיער גשם לסוואנה) מוערך בהתחממות שבין 1.5°C ל-3°C עם חציון של 2°C. בהתחממות גלובלית של 2°C, עם השינויים הצפויים בחלוקת וירידת המשקעים, מוערך כי שטח הקרקעות הצפוי להשרף בשריפות יער יגדל ב-35%. (TS.C.1.1; SPM.4.1; Ch16, 16.6.3.5; TS.C.1.1 )
בהתחממות גלובלית של מעל 1.5°C, אירועי קיצון אקלימיים המתרחשים בו זמנים, יגבירו את הסיכון לאובדן יבולי תירס באזורי גידול משמעותיים, כאשר סיכון זה הולך ועולה עם רמות גבוהות יותר של התחממות גלובלית (SPM.B.5.1). עם התחממות של 1.7°C-1.8°C מעלות (תרחיש RCP2.6), כמחצית מהאוכלוסייה האנושית עשויה להיות חשופה לתקופות בהן שוררים תנאי אקלים מסכני חיים, כתוצאה משילוב מסוכן של חום קיצוני ולחות, עד שנת 2100. חשיפה לסיכון זה קיימת באופן לא פרופורציונלי בערים סוב-טרופיות בהן שוררות בכל עונות השנה טמפרטורות ורמות לחות גבוהות. עבור ערים אלה, נדרשת רמת התחממות נמוכה יותר על מנת להימנע מלעבור סף מסכן חיים. (Ch6, Figure 6.3)
עליית טמפרטורות, אפילו זמנית, אל מעבר לסף ה-1.5°C, תוביל להחמרה משמעותית. פעולות טווח-קצר שעשויות להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5°C יפחיתו את ההשפעות והנזקים למערכות אקולוגיות ואנושיות באופן משמעותי בהשוואה לרמות התחממות גבוהות יותר, אך לא יוכלו לבטלם לחלוטין (SPM.C.3). התחממות גלובלית של 1.5°C בטווח הקצר, תביא לעלייה בלתי נמנעת של מגוון סיכונים אקלימיים, שיהוו איומים מרובים למערכות אקולוגיות ואנושיות. האפשרות לפיתוח חוסן אקלימי תהיה מוגבלת ביותר ללא הפחתה מיידית ומשמעותית בפליטות גזי חממה, במיוחד עם עליית הטמפרטורות בטווח הקצר תעבור את סף ה-1.5°C מעלות. (SPM.B.3; SPM.D.5)
עלייה אל מעבר לסף הטמפרטורה של 1.5°C מעלות, מתוך כוונה לחזור אל מתחת לסף הטמפרטורה בהמשך המאה על ידי הסרת מאסיבית של פחמן מהאטמוספירה, תביא לסיכוני אקלים בהתאם לטמפרטורת המקסימום. חזרה אל מתחת ל-1.5°C לא תוכל לבטל השלכות בלתי הפיכות שנגרמו עד אותו שלב, דוגמת אובדן מינים או המסת קרחונים. (Section SPM.B.6)
השינוי שאנחנו חייבים להשיג
קיימים כבר עכשיו הפתרונות עבור עתיד בטוח לכולנו, אבל הם אינם מחליפים הפחתה מהירה בפליטות גזי החממה.
עם מאמצי הסתגלות פרו-אקטיביים, מידיים ואפקטיביים, כחלק מפיתוח חוסן אקלימי – ניתן יהיה להפחית סיכונים רבים לבריאות והרווחה אנושית כאשר מחלקם יהיה ניתן אף להמנע. הפחתת עוני, חוסר שיוויון, אי-ביטחון תזונתי ומחסור במים יחד עם חיזוק ארגוני, חשובים במיוחד להפחתת הסיכון לקונפליקטים אלימים ולתמיכה בשלום חסין אקלימית. (TS.D.8)
פתרונות טכנולוגיים לא יעשו את העבודה. צריך שינויים מערכתיים. וצדק.
אסטרטגיות אדפציה המטפלות באקלים, במגוון הביולוגי ובחברה האנושית כחלק ממערכת אחת, הן האפקטיביות ביותר (Figure SPM.1). סגירת פער ההסתגלות דורשת יותר מאשר תכנון קצר-טווח. שלטון כוללני המתעדף שיוויון וצדק בתכנון והטמעת תכניות ההסתגלות שלו, מביא לתוצאות אפקטיביות ובנות-קיימא יותר. פגיעות וסיכוני אקלים, מופחתים פעמים רבות על ידי חוקים המתכוננים ומוטמעים בזהירות, תהליכי מדיניות והתערבויות המיועדות לפתור חוסר שיוויון הנובע מגורמים ספציפיים דוגמת מגדר, זהות אתנית, מוגבלות, גיל, מיקום והכנסה. (TS.D.1.7 SPM.C.5.6)
מעבר מכוון מהסתגלות מוכוונת טכנולוגיה לכזו המשלבת בתוכה שינויים התנהגותיים וארגוניים, מתן תקציבים, שיוויון, צדק סביבתי ומדיניות המתואמת עם יעדי קיימות גלובליים, יסייע למהלכי הסתגלות עמוקים ומשמעותיים. פיתוח חוסן בר-קיימא באופן הוגן ושיוויוני ידרוש שינויים בכל תחומי החיים – חברה, אנרגיה, שימוש בקרקעות ואוקיינוסים, תשתיות עירוניות ותעשייה. הסתגלות המבוססת מערכות אקולוגיות כגון הכנסת טבע למרחבים אורבניים, הגנה ושיקום נהרות, קרקעות רטובות (ביצות) ויערות, הכרזה על שמורות ימיות ועוד, מפחיתה מגוון סיכוני אקלים לבני אדם והמגוון הביולוגי ומסייעת לשמר את תפקודיהן השונים של המערכות הטבעיות לצד יתרונות נוספים. (TS.E.6.1; TS.D.11; SPM.D; SPM.C.2.5; FAQ 3.5).
מאמצי ההסתגלות החדשניים והאפקטיביים ביותר בערים ויישובים היו אלה שקידמו תשתיות אנושיות ואקולוגיות ובהן ניהול סיכונים ורשת ביטחון חברתית ואקולוגית. הדו"ח מצא כי מרבית המאמצים הכלכליים מושקעים בחיזוק תשתיות מבניות קיימות במקום חיזוק וקידום תשתיות חברתיות וטבעיות חיוניות, כאשר ניכרת השקעה מועטה דווקא באזורים בהם מתגוררת האוכלוסייה העירונית הפגיעה ביותר (TS.D.1.4; SPM.C.2.7). חלק מניסיונות ההתמודדות עם משבר האקלים, יוצרים בעצמם סיכונים חדשים: ייעור מחדש של אזורים בהם לא גדל יער טבעי, שימוש לא נכון בביו-אנרגיה ועוד, יכולים ליצור סיכוני אקלים למגוון הביולוגי, ביטחון תזונתי, נגישות למי שתייה או פרנסה, במיוחד אם מדובר בפרוייקטים רחבי היקף באזורים רגישים. שינוי קרינת השמש והנדסת אקלים באופן מלאכותי, עשויים להביא לסיכונים נרחבים לבני אדם ומערכות אקולוגיות, והשפעתם אינה ידועה או מובנת כראוי. (SPM.B.5.4; SPM.B.5.5)
על מנת לסגור את הפער בין האיומים ומידת המוכנות להם, תידרש מחוייבות פוליטית מתמדת ופעולה עקבית של ממשלות, תוך הנעת כוח אדם וכספים מסיבית – גם במצבים בהם היתרונות אינם מידיים אלא לטווח בינוני-ארוך. מעורבותם של בעלי תפקידים בכל תחומי הממשל חיונית להטמעת אסטרטגיות הסתגלות במהירות ולכך תורמת עלייה במודעות הציבורית, מעורבות גוברת של גופים פיננסיים, מנגנונים המקדמים אחריות ושקיפות, ניטור מהלכי הסתגלות ממשלתיים, תנועות אזרחיות ואף תביעות אקלים ופסיקות תקדימיות. (SPM.C.5.1). מנהיגות מקומית, במיוחד של נשים, בני נוער וצעירים, מקדמת שיוויון בין-דורי: מאז ההערכה הקודמת של ה-IPCC, תנועות אזרחיות, בעיקר אלה המובלות בידי בני נוער, קהילות ילידיות וקבוצות אתניות שונות, העלו מאוד את המודעות הציבורית למשבר האקלים והשלכותיו וכן לצורך הדחוף בפעולות אקלים המקדמות שיוויון וצדק אקלימי-סביבתי. (TS.D.9.7)
השקעת כספים באופן הוגן ושיוויוני היא קריטית
מהלכים ואפשרויות לפיתוח חוסן אקלימי, אינם מפוזרים באופן שיוויני ברחבי העולם. השפעות וסיכוני אקלים רק מגבירים פגיעות ואי שיוויון כלכלי-חברתי הקיימים גם כך. אלה בתורם, מקשים על מימוש יעדי פיתוח בר-קיימא דווקא במדינות הפגיעות ביותר. לשם תיקצוב פיתוח חוסן אקלימי נדרש שיתוף פעולה בינלאומי של ממשלות וגופים פיננסים, בסכומים הגבוהים הרבה יותר ממה שהוערך בדו"חות קודמים (SPM.D.1.2; SPM.D.2). גישה למשאבים כלכליים חיונית על מנת לצמצם פערים במאמצי ההסתגלות הגלובליים (SPM.C.5.4).
גם אובדן ונזקים כתוצאה ממשבר האקלים אינם מפוזרים באופן שווה בין סקטורים ואזורים בעולם, אי-שיוויון שאינו מקבל מענה במערכת הכלכלית-ממשלתית הקיימת, במיוחד במדינות מתפתחות. עם כל התחממות עולמית נוספת, אוכלוסיות פגיעות ועניות סובלות מנזקים הולכים וגוברים באופן לא פרופורציונלי. (SPM.C.3.5)
שיקום והגנה על אוקיינוסים, יערות ומינים ייגן גם עלינו
הגנה על המגוון הביולוגי ועל מערכות אקולוגיות נמצאת בבסיס כל פיתוח חוסן אקלימי בר-קיימא. מערכות אקולוגיות מגוונת, המקיימות את עצמן ובהן מגוון ביולוגי בריא, מספקות מגוון רב של יתרונות הן להסתגלות רב מערכתית והן למיתון השפעותיו של משבר האקלים. בכך, הגנה על המערכות הטבעיות מפחיתה את הסיכונים ומגבירה את החוסן החברתי והטבעי לשינויים אקלימיים עתידיים. (SPM.D; TS.D.4).
שינויי האקלים הצפויים, יחד עם גורמים נוספים, יביאו לאובדן והתדרדרות של מרבית יערות העולם, שוניות האלמוגים וקרקעות לחות (Wetlands) המצויות בחופים (SPM.B.2.3). שינוי ייעוד קרקעות, שימוש במשאבים טבעיים באופן שאינו בר-קיימא, בירוא יערות, אובדן מינים, זיהום והשפעתם של גורמים אלה אחד על השני – ישפיעו באופן שלילי על יכולתם של מערכות אקולוגיות, קהילות ואינדיבידואלים להסתגל לשינויי האקלים. לאובדן המערכות האקולוגיות ותפקודיהן השונים יהיו השלכות ארוכות טווח על בני אדם, ובמיוחד על קהילות ילידיות או מקומיות הנסמכות באופן ישיר על מערכות אלה למילוי צרכים בסיסיים. בשל בירוא ופגיעה ביערות הגשם, חלקם פולטים כרגע יותר פחמן לאטמוספירה מאשר הם קולטים. (SPM.B.2.1; Ch2, Table 2.5 ).
השטח הטבעי ברחבי העולם הולך ומצטמצם כתוצאה מאובדן יערות בשל בירוא, ייבוש ביצות, הרחבה של תעשיית החקלאות, שינוי ייעוד קרקעות ופיתוח תשתיות בישובי חוף וערים. פחות מ-15% משטח היבשה הגלובלי, 21% ממקורות המים המתוקים ו-8% בלבד מהאוקיינוסים הם אזורים מוגנים, ומרביתם חסרים ניהול מתאים המונע נזקים ומגביר את החוסן האקלימי שלהם (SPM.B.2.2). שמירה על חוסנן של מערכות אקולוגיות ותפקודיהן בקנה מידה גלובלי, תלויה בשימור אפקטיבי והוגן של בין 30-50% מהקרקעות, מקורות המים המתוקים והאוקיינוסים בעולם. שיקום יערות וביצות שיובשו מגביר את חוסנם של אגני פחמן חיוניים ומותיר מאגרי פחמן אל מחוץ לאטמוספירה. שיתוף פעולה וקבלת החלטות מכלילה (Inclusive) עם קהילות מקומיות וילידיות תוך הכרה בזכויותיהן, הם חלק בלתי נפרד מהסתגלות מוצלחת באזורים רבים בעולם. (SPM.D.4; SPM.C.2.3).
פתרונות מבוססי טבע במערכות הימיות כגון שמורות ימיות, שיקום בתי גידול ודיג בר-קיימא קלים וזולים לביצוע, בזמן שהם בעלי יתרונות עצומים לחברה. שמורות ימיות אמנם אינן יכולות למנוע אירועי אקלים קיצוניים דוגמת גלי חום ימיים, אך הן עשויות להכיל צמחים ובעלי חיים ימיים עם סיכוי התאקלמות טוב יותר לתנאי האקלים המשתנים. (Ch 3, FAQ3.5)
חלון ההזדמנויות נסגר במהירות. שנים הרות גורל לפנינו.
מעבר לשנת 2040 וכתלות ברמת ההתחממות, שינויי האקלים יביאו לאינספור איומים וסיכונים למערכות טבעיות ואנושיות. 127 סיכוני מפתח שהוערכו מחדש בדו"ח האחרון, הראו השפעות גבוהות בהרבה לטווח בינוני-ארוך מאלו שנצפו כעת. שיעור ועוצמת שינויי האקלים והסיכונים הנובעים מהם תלויה באופן הדוק בפעולות שיינקטו בטווח הקצר (SPM.B.4). חלון ההזדמנויות שמאפשר פיתוח חוסן והסתגלות למציאות האקלימית המשתנה נסגר במהירות כאשר כל שבריר התחממות, במיוחד מעבר ל-1.5°C, ייקשה על מאמצים אלו. החלטות ושינויים חברתיים שיוטמעו בעשור הקרוב יהיו בעלי חשיבות מכרעת. (SPM.D.1.1; SPM.D.5; Figure SPM.7)
אז מה עושים עכשיו?
אלה מסקנות גרינפיס על הפעולות ההכרחיות בשנים הקרובות
יש לסיים ללא דיחוי את התלות בדלקים פוסיליים
כדי להגביל השפעות עתידיות, סיכונים ואובדן בלתי הפיך, אסור שיהיו השקעות חדשות במתקנים ופרוייקטים פוסילים, כולל מפעלי פחם חדשים. עמדה זו זהה לעמדת סוכנות האנרגיה הבינלאומית, IEA. השימוש בפחם, הדלק הפוסילי שגורם לזיהום הפחמן הרב ביותר, צריך להיפסק לחלוטין במדינות עשירות עד 2030 לכל המאוחר, ובאופן גלובלי עד 2040. על מדינות העולם לבחון את מדיניותן הנוכחית ותוכניות פיתוח קיימות ולשנות אותן באופן מיידי – על פי האו"ם, ממשלות העולם עדיין מתכננות לייצר ב-2030 יותר מפי שניים דלקים פוסילים ממה שייאפשר להגביל את ההתחממות עד 1.5 מעלות.
יש להפסיק את מתן הסובסידיות השנתית לתעשיית הדלקים הפוסילים שעומדת על 5.9 טריליון דולר – סכום דמיוני המהווה 6.8% מהתמ"ג העולמי. תהליך הפסקת השימוש בדלקי מאובנים וסגירת תחנות כוח מזהמות צריך לבוא לצד פתרונות ותמיכה בעובדי התעשייה וקהילות המושפעות מכך, וסיוע במעבר הוגן לעצמאות אנרגטית וביטחון תעסוקתי. זה הזמן להשקיע בעתיד ולהפסיק להציל תעשייה גוססת על חשבון העולם של כולנו.
עלינו להגן על לפחות 30% מכדור הארץ עד 2030
ממשלות העולם מוכרחות להכיר בקשר ההדוק בין משבר האקלים ומשבר המגוון הביולוגי, ולהתחייב להגן על לפחות 30% משטחי היבשה והים על הפלנטה עד 2030. על הממשלות לאמץ יעדים גלובליים לשימור הטבע והמגוון הביולוגי ולפעול להגנת שליש מכדור הארץ, בועידת המגוון הביולוגי, COP15, שתערך בהמשך השנה בסין.
מיליוני בני אדם ברחבי העולם דורשים לפעול מול הגורמים המאיימים על האוקיינוסים ומעל 100 ממשלות התחייבו לתמוך בהגנה עליהם. ביוני השנה תערך ועידת האוקיינוסים של האו"ם בליסבון, ובה מוכרחות ממשלות העולם להסכים על אמנת אוקיינוסים גלובלית שתאפשר יצירת רשת שמורות ימיות במים הבינלאומיים, ותמלא את הפערים בהגנה על האוקיינוסים מפני משבר האקלים ואיומים נוספים.
כל פעולה שנועדה לקדם את יעדי האמנה ושימור 30% משטחי הים והיבשה, צריכה להכיר ולחזק את זכויותיהן של קהילות ילידיות ומקומיות על שטחיהן ומקורות המים שלהן, כולל זכותן להסכמה מדעת. זהות קהילות אלה, תרבותן, מסורות רוחניות ודרך החיים שלהן, קשורות באופן מוחלט למרחב הטבעי שסביבן ולמגוון הביולוגי שמקיף אותן. הכרה בזכויותיהן של קהילות מקומיות וילידיות על האדמה שלהן היא חלק בלתי נפרד מההגנה על העולם הטבעי שלנו.
אנחנו צריכים לגשר על פערי ההסתגלות ולטפל באובדן ונזקים
על ממשלות העולם להגיב לעובדות החד-משמעיות בדבר אי-צדק ואי-שיוויון אקלימיים ולהגן על בני אדם החיים בתנאי פגיעות גבוהים. אי-צדק עמוק, חוסר במשאבים כלכליים ונתיבי פיתוח מיושנים מביאים לפער הולך וגדל ביכולות ההסתגלות ולנזקים מצטברים בקרב הפגיעים ביותר. ממשלות ייאלצו להתמודד עם סוגיות אלה בכל הרמות. בועידת האקלים הקרובה במצרים (COP27), עליהן להתייחס לנושא זה ברצינות לה הוא ראוי.
עלינו לפעול למען צדק אקלימי
לבני אדם יש זכויות. לממשלות יש מחוייבויות. בואו נגרום להן לקחת אחריות.
העידן בו תעשיית הדלקים הפוסילים והלוביסטים שלה יכלו להתחמק מאחריות על הנזקים להם גרמו תוך עשיית רווחים עצומים – מגיע לסופו. יותר ויותר אנשים מטילים את האחריות על תאגידים מזהמים וממשלות ומכריחים אותם לשנות כיוון כדי למנוע נזקים נוספים. לתאגידים וממשלות אין ברירה אלא לפעול בהתאם למדע ובכך להבטיח זכויות אדם בסיסיות להן הם מחוייבים. רק בשנה האחרונה, התקבלו מספר שיא של פסיקות תקדימיות בעלות השלכות מרחיקות לכת. בדיוק כמו מפל ההשלכות של משבר האקלים, כל תביעות האקלים הללו קשורות אלה באלה ומחזקות סטנדרט עולמי לפיו הגנת האקלים היא זכות אדם בסיסית. הצטרפו לתנועה הגלובלית הצומחת במהירות ובואו נרים את קולנו למען האנשים ולמען כדור הארץ!
בואו נלחם למען העתיד לו אנו ראויים ונענה על צרכים ולא על תאוות בצע
מודל הפיתוח הנוכחי המבוסס על צמיחה ומיצוי משאבים אינסופיים, אינו צודק ומיושן. הוא צריך להיעלם מהעולם. מגיע לנו עתיד שמכבד אנשים, גבולות ואת מחזוריות כדור הארץ. עתיד בו רווחים כלכליים אינם מתועדפים על פני החיים, עתיד שמחובר לטבע, מושרש במגוון קהילות בהן החלטות מתקבלות באופן כוללני והשיוויון בו מובטח. עתיד המתבסס על סולידריות ושיתוף פעולה, בו קדמה נמדדת ברווחה קולטיבית מהרמה המקומית ועד הגלובלית. לא עוד מיקסום רווחים בטווח הקצר ואינדיבידואלים המנצלים ללא גבול את משאבי הטבע תוך רמיסת זכויות אדם. צריכת יתר וניצול יתר של המשאבים הטבעיים מכלים את יכולתו של כדור הארץ להתחדש. המאבק בהם יביא לאוויר ונהרות נקיים יותר, יערות ושדות ירוקים יותר, אוקיינוסים מלאי חיים וסביבה שופעת, בטוחה ומשגשגת.
עלינו להישיר מבט למציאות, גם אם זה כואב
בשביל לתקן בעיה, אנחנו צריכים להכיר בה ככזו ולהתמודד איתה בכנות רדיקלית. כרגע, אנחנו לא מוכנים לעולם בו תתרחש התחממות של 1.5 מעלות, אליה אנחנו שואפים, וגם לא מתכוננים לעולם בו תתרחש התחממות של 2.7 מעלות שלכיוונה אנחנו נעים. אנחנו פשוט נסחפים, לחלוטין לא מוכנים לסכנות שבפתח.
בואו ניקח אחריות על העתיד שלנו. ביחד. זה הרגע לעמוד באומץ ולחשוב בגדול. ולכל אחד מאיתנו יש מקום במאבק הזה.
.