בעולם של היום, נשים במערב ובמדינות המפותחות, כמעט ולא נתקלות באפלייה ממוסדת על רקע מגדרי. זכויות נשים נתפסות לרבות מאיתנו כמעט מובנות מאליהן עד שקשה לזכור שרק ב-1979 אימץ האו"ם את האמנה לביעור כל צורות האפליה נגד נשים וחלפו עוד שנה 20 עד שחתמו ואשררו אותה 157 מדינות, לא לפני 1997. למרות האמנה, המתייחסת באופן מקיף לזכויות נשים בחיים הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים, החברתיים והמשפחתיים, חוקים שונים עדיין מגבילים את זכויותיהן הבסיסיות של נשים בכל רחבי העולם: נאסר עליהן ללמוד, לבצע הפלה, להצביע, לצאת מהבית ללא אישור וליווי של גבר, להוציא רישיון נהיגה או דרכון, לפתוח חשבון בנק ועוד. בחלקים שונים של העולם אפילו ננקטים צעדים משפטיים חמורים כנגד קורבנות אונס או רווחים מעשי רצח על כבוד המשפחה. אבל למען האמת, לא צריך ללכת רחוק – אפילו בישראל, אישה זקוקה להסכמת הגבר כדי להתגרש ורצונה אינו עומד בפני עצמו. מוערך כי ב-90% ממדינות העולם ישנה לפחות מגבלה חוקית אחת המפלה בין נשים וגברים.
הרבה יותר עניות מעניים
מחקר של האו"ם משנת 2018 מראה כי מספר הנשים החיות בעוני קיצוני גבוה ב-4% מאשר מספר הגברים. אולם כאשר נבדקו הנתונים בקרב נשים בנות 25-34, גיל שיא הפוריות והפריון בעבודה, זינק המספר ל-22%. מספר הילדות בעולם מהן נמנעת האפשרות לרכוש השכלה גבוה ב-50% ממספר הילדים ופי 2.6 יותר נשים מגברים, עובדות ללא שכר. בעוד שנשים מייצרות בין 60% ל-80% מייבולי המזון בחלקים העניים של העולם, בבעלותן רק 10% מהאדמות וייצוגן בפוליטיקה המקומית והלאומית הגלובלית, אינו עולה על 36%. על העולם הזה, שעדיין לוקה באפליית נשים נרחבת ומושרשת, מתחילה לכסות עכשיו המציאות המטלטלת של משבר האקלים – גלי חום קיצוניים, בצורות קשות, עליית פני הים, שטפונות והצפות, סערות קטלניות ומחסור במשאבים.
הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים (IPCC) מצא כי " אי שיוויון על בסיס מגדרי מועצם על ידי סיכונים הקשורים לאקלים המתבטאים בין השאר בעומסי עבודה כבדים, סביבות עבודה מסוכנות בפנים ובחוץ, לחץ פסיכולוגי ורגשי ותמותה מוגברת ביחס לגברים". באופן מסורתי ובכל העולם, על הנשים מוטל עול הטיפול במערכות הבית ובילדים והן כבר עכשיו מבלות פי 3 יותר זמן מגברים על עבודות בית לא משולמות וטיפול בבני משפחה. במיוחד בקהילות כפריות, על הנשים למצוא אוכל, מים ומקורות אנרגיה לשימוש ביתי. ככל שתנאי הסביבה מקצינים – כשבצורות מייבשות בארות מים, יערות נשרפים, הטמפרטורות עולות ומי ים ממליחים את מי השתייה, על נשים להרחיק ולהשקיע יותר זמן בחיפוש אחר המשאבים הללו. שינויי האקלים כבר מקשים במקומות רבים על יכולתן של נשים לקיים את מחויבויות הבית כמו בישול, ניקיון, חימום, טיפול בגינות הירק ודאגה לילדים. בעקבות כך, הן מתקשות לקדם אפיקי הכנסה נוספים שיאפשרו להן להגיע לעצמאות כלכלית, לרכוש השכלה או לפתח כישורים חדשים.
הוריקן מריה, הקטלני בתולדות ארה"ב, היכה בפורטו ריקו ב-2017. מחקר של אוקספאם מראה כי נשים הושפעו הרבה יותר מהשלכותיו – ניתוק מחשמל וממים, שנמשכו שבועות וחודשים בהתאמה. בסנגל, מקורות של מי שתייה נקיים הולכים ומצטמצמים והחיפוש היומיומי אחר מים פוגע ביכולתן של הנשים הסנגליות להיות חקלאיות עצמאיות. כשאסונות טבע פוגעים, הראשונות להיפגע הן קהילות ואוכלוסיות עניות ומוחלשות שנסמכות באופן נרחב על סביבתן הקרובה ומשאביה. כאשר 70% מ-1.3 מיליארד בני האדם החיים מתחת לקו העוני הן נשים, וגישתן למשאבים כגון אדמות, אשראי, כוח פוליטי, טכנולוגיה, והכשרה מקצועית מוגבלת, ברור לגמרי מדוע נשים פגיעות הרבה יותר לשינויי האקלים מבחינה חברתית, כלכלית ותרבותית.
אסון סביבתי הוא גם אסון נשי
אולם נשים לא סובלות רק מאפלייה על רקע מגדרי אלא גם מאלימות מגדרית וזו, עתידה רק להחמיר: מחקר מקיף של ארגון בינלאומי הפועל לקיימות ושימור הטבע, מצא שמשברים ואסונות טבע במדינות עניות מגבירים אלימות וניצול מגדריים המופנים כלפי נשים, נערות וילדות. המחקר, הנרחב בתחומו, נפרש על פני שנתיים שלמות ונסמך על 1000 מקורות מידע שונים. תחת אלימות מגדרית הגדירו החוקרים אלימות בתוך היחסים, אונס ותקיפות מיניות, זנות כפויה, כפיית נישואים, נישואי ילדות וצורות נוספות של ניצול.
הממצאים מעלים כי מדינות עניות מתקשות להתאושש מאירועים המושפעים משינויי האקלים כגון בצורות, מזג אוויר קיצוני והרס המערך האקולוגי של סביבתן, המוביל למחסור במים ומזון. מדינות אלה מושפעות ממשבר האקלים ביחס הפוך לתרומתן לו. תכיפותם וחומרתם של אסונות טבע מתעצמת ופוגעת ביכולתן של קהילות להתאושש מהם. כאשר מדובר במדינה בה מלכתחילה נשים חסרות שיוויון וזכויות, הן מועדות עוד יותר לפגיעה וניצול, בפרט כאשר נשים הן האחראיות למצוא מזון, מים ועץ לבערה – במקומות בהם משאבים אלה זמינים פחות ופחות.
על פי המחקר, 12 מיליון נערות וילדות נוספות, מושאות לאחר אסון טבע וסחר במין עולה ב-20-30%. גם ניצול לא חוקי של משאבי טבע גובר לאחר הרס הנובע מאסון סביבתי ובמקרים רבים נשים נדרשות לשלם על משאבים שונים במין. כבר ב-2013 אמר לגרדיאן פעיל זכויות אדם כי "ללא ספק, בכל פעם שבנגלדש מתמודדת עם אסון סביבתי, אנחנו רואים עלייה עוקבת במספר המקרים של ניצול וסחר בבני אדם. הניסיון האישי שלנו בשטח מראה כי יש קשר ישיר וברור בין משבר האקלים ובין עבדות".
גם באפריקה, מדינה בה האלימות יוחסה תמיד להיסטוריה הייחודית של היבשת ולמאפיינים סוציו-אקונומיים, מחקרים חדשים מוצאים קשר בין תנאי אקלים קיצוניים, בעיקר טמפרטורות גבוהות, לפשע ואלימות. מחקר מהפרובינציה גוואטנג מראה כי בימים חמים מאוד, הייתה עלייה של 50% במספרם של אירועים אלימים. מחקר אחר מצא כי אלימות תדירה הרבה יותר בימי הקיץ מאשר בחורף. בעוד תפקידם המסורתי של הגברים הוא לכלכל את ביתם – כשל יבולים, אובדן חיות משק, שכר נמוך וחוסר ביטחון תזונתי גורמים ללחץ מנטלי ורגשי רב המעלים את השימוש באלכוהול – טריגר ידוע להתנהגות אלימה, התפרצויות זעם וכעס, המופנים פעמים רבות אל בת הזוג או הילדים. מחקרים אלה מדאיגים במיוחד בדרום אפריקה, בה נתוני אלימות נגד נשים הם מהגבוהים בעולם: 2700 נשים ו-1000 ילדים נרצחו בשנת 2019 לבדה.
חלק בלתי נפרד מהפתרון
למרות פגיעותן הרבה, נשים אינן רק קורבנות של משבר האקלים אלא הן כוח עוצמתי וחיוני לשינוי. הנשים בפורטו ריקו שאחרי ההוריקן, הפגינו חוסן יוצא דופן, כושר המצאה ואילתור ומסירות קהילתית בצילה של טרגדיה סביבתית. נשים צעירות ומבוגרות נמצאות בחוד החנית של תנועת האקלים הגלובלית, דוגמת ונסה נאקאטה מאוגנדה, גרטה ת'ונברג משוודיה וד"ר ואנדנה שיווה מהודו . נשים באפריקה מנהלות פרויקטים לקידום אנרגיה סולארית בקהילה, אקטיביסטית קנייתית מסייעת להחלפת תנורי בישול מזהמים באלטרנטיבות נקיות ועוד ועוד. נשים פיתחו לאורך ההיסטוריה גוף ידע משמעותי בנושאים כמו אגירת מים, שימור והקצבת מזון וניהול נכון של משאבים טבעיים – כישורים קריטיים למיטיגציה ואדפטציה בעולם משתנה. בתרבויות מסורתיות רבות, הנשים נושאות איתן תבונה קדומה של חיבור לטבע, הבסיס לאורח חיים מקיים כחלק מהמערכת האקולוגית, ולא מחוצה לה.
על פי פרויקט Drawdown, המסכם פתרונות קיימים לבלימת המשבר האקלימי והאקולוגי, יש מתאם ברור בין חינוך ילדות ונשים, הרווחה האישית שלהן, היקף הילודה העולמית ופליטות פחמן. 225 מיליון נשים ממדינות נמוכות הכנסה, רוצות לבחור האם ומתי להיכנס להריון אך נמנעת מהן גישה לאמצעי מניעה וחופש הבחירה להחליט על גופן. התוצאה היא 74 מיליון הריונות לא רצויים בכל שנה, 45% מתוכם בארצות הברית. צמצום ילודה נמצא בין 4 הבחירות האישיות בעלות ההשפעה הגבוהה ביותר על טביעת הרגל הפחמנית ומהווה על פי ה-IPCC גורם השפעה מרכזי על פליטות הפחמן והרס הטבע. נשים ונערות שבעברן יותר שנות לימוד, מביאות פחות ילדים וילדיהן בריאים יותר – ההבדל בין נשים שסיימו 12 שנות לימוד ובין אלו שלא למדו כלל עומד על 4-5 ילדים לכל אישה.
נשים אשר רכשו השכלה מרוויחות משכורות גבוהות יותר מה שמאפשר להן לעלות בסולם החברתי והכלכלי ולחיות ברווחה גבוהה יותר. התמותה שלהן ושל ילדיהן מסיבוכי הריון ולידה יורדת, הן נוטות לסבול פחות מאיידס ומלריה, החלקות החקלאיות שלהן פוריות יותר ומשפחותיהן ניזונות טוב יותר. חינוך מאפשר לנשים לפתח חוסן אישי ומצייד אותן בידע הכרחי לשימור משאבים, גם כשמעגלי הטבע סביבן מתחילים להשתנות. בכך עולה לאין שיעור יכולתן להתמודד עם זעזועים כתוצאה מאסונות טבע ולשמש עוגן יציב בתוך הקהילה שלהן.
עלינו להכיר בהשפעותיו הלא שיוויונית של המשבר האקלימי על נשים ובאותה נשימה עלינו להבין כי התמודדות עם שינויי האקלים והתדרדרות המערכות הטבעיות ללא שיתוף מלא של נשים בעולם, מועדת לכישלון. צדק מגדרי הוא תנאי מקדים למאמץ הקולקטיבי לבלום את המשבר. תכנון משפחה, גישה לטיפול רפואי בקהילה, אספקת אמצעי מניעה, ובראש ובראשונה, מתן חופש וזכויות אדם בסיסיות לנשים לנהל את חייהן וחיי המשפחה שלהן, הם חלק בלתי נפרד מהמאבק ליצירת עולם בר קיימא.