כדי שהנשיא ביידן ייחשב למנהיג אקלים אמיתי, עליו לספק לנו עתיד בו נוכל להתקיים. מנהיגות אקלימית אמיתית פירושה לאפשר כלכלה נקייה ומשגשגת לכולם, זאת על ידי קידום הגרין ניו-דיל, מעבר מהדלקים המלוכלכים וההרסניים של העבר והשגת צדק ושוויון עבור אותם אנשים וקהילות פגיעות כחלק מיצירת עתיד נקי ומשגשג.
גרינפיס ארה"ב עקבו אחר התקדמותו של הנשיא ביידן בשנה הראשונה כנשיא ארצות הברית, בכדי לדרג את מחויבותו למאבק במשבר האקלים. הקריטריונים שלנו מדגישים את הפעולות בהן אנחנו מצפים מהנשיא ביידן לנקוט, והציונים מבוססים על שתי קטגוריות עיקריות:
- איתגור תעשיית המאובנים על ידי חקיקת מדיניות לעצירת התרחבות הנפט, הגז והפחם; ביטול הדרגתי של תשתית הדלקים המאובנים הקיימת והעברת משק החשמל ואת הקהילות המושפעות מהאקלים למשק המתבסס על אנרגיה מתחדשת.
- קידום הגרין ניו-דיל על ידי הנעת הכלכלה לקראת 100% אנרגיה מתחדשת, יצירת מיליוני מקומות עבודה והבטחת עתיד טוב יותר לקהילות שנפגעו באופן הקשה ביותר מתעשיית הדלקים המאובנים.
כמועמד, ביידן זכה ב- 75.5 מתוך 100 נקודות על סמך הבטחות האקלים שלו. בתום מאה הימים הראשונים של הממשל, הנשיא ביידן זכה ב-30 מתוך 100 נקודות. כעת, שנה אחת בתפקיד הנשיא, הציון שלו עלה רק ל-36 מתוך 100. שמרנו על אותם קריטריונים לאורך כל השנה כיוון שלכדור הארץ לא אכפת מה פוליטיקאים רואים כאפשרי מבחינה פוליטית או מחברות נפט וגז חמדניות. גם הבטחות הקמפיין של ביידן אינן מספיקות על מנת להימנע מההשפעות ההרסניות ביותר של משבר האקלים. במהלך שנתו הראשונה בתפקיד, התקדמותו האיטית במימוש התחייבויותיו, הרחיקה אותנו אף יותר מהאפשרות להבטיח עתיד בר-חיים.
הנשיא ביידן לא הצליח עד כה לעמוד בהבטחותיו לעם האמריקני, במיוחד לפעילים והמארגנים שאמונים על ניצחונו בבחירות 2020. סקר של מחלקת התקשורת של אוניברסיטת "Yale" המתמקדת במשבר האקלים, מראה באופן עקבי ש-70% מהאמריקאים הבוגרים מודאגים במדינה מסוימת משינויי האקלים. אחוז האוכלוסייה ה"מודאגת מאוד" גדל בחמש השנים האחרונות מ-22% ל-35%.
למרות התמיכה הציבורית הגורפת בנושא, שהועברה באופן נחרץ לממשל ביידן על ידי פעילים סביבתיים, במקרים מסויימים עדיין חזר הנשיא לאחור בהבטחותיו בנושא האקלים. לדוגמה, בנובמבר 2021 איפשר ממשל ביידן את הפתיחה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארה"ב של מים ציבוריים, לצורך קידוחי נפט ימיים.
הנשיא ביידן אמנם הוציא צו נשיאותי עם כניסתו לתפקיד, המבקש לשים את הדגש על משבר האקלים ולהשהות מתן אישורים חדשים לקידוחי דלקים פוסילים – אך בתי המשפט ביטלו את ההשהייה. במקום לחפש דרך אחרת להותיר את ההשהייה על כנה, המינהל חזר בו ישר מהצהרתו. הנשיא ביידן נכשל ללא הרף בהדיפת תעשיית הדלקים המאובנים וחבריה בוושינגטון, גם כאשר זה היה חוקי לחלוטין ואפשרי עבורו לנקוט בפעולות אקלים שאפתניות ומשפיעות.
רפובליקנים ופוליטיקאים המרוויחים מתעשיית הדלקים הפוסילים כמו הסנאטור ג'ו מנצ'ין – אשר משפחתו מחזיקה בחברת סחר בפחם וקיבל בחודשים האחרונים יותר מ-400,000 דולר בתרומות לקמפיין מתעשיית הדלק המאובנים – לא יכולים לקחת חלק בקביעת מדיניות האקלים. זה נכון במיוחד כאשר הפעולות המוצעות כיום מהוות המינימום הנדרש. נטל האשמה לא נופל אך ורק על הנשיא ביידן או על הסנאטור מנצ'ין, אלא גם על כל פוליטיקאי רפובליקני שסירב לתמוך בצעדים שישפרו את חייהם של בוחריו ובמקום זאת, בחר להמשיך לדאוג לרצונות התאגידים ולהכנסותיו שלו.
ארה"ב מדורגת שנייה בפליטות גזי חממה בעולם והיא אחת מהיצרניות הגדולות ביותר של דלקים מאובנים – הצלחת פעולות האקלים הננקטות על ידה חיוניות כדי שהעולם כולו יצליח להתמודד עם משבר האקלים. העברת חוק ה-"Build Back Better" אשר מושהה כעת, יכולה להיות הזדמנות חד פעמית עבור ארצות הברית "לחולל שינוי לפני שהעולם יתחמם ויגיע לרמה אסונית". גם אם החוק יעבור ללא הקלות ושינויים נוספים, עדיין ישנם צעדים רבים לעשות: מדינות, ערים ותאגידים חייבים לפעול להפסקת השימוש בדלקים פוסילים ולקידום מדיניות "Green New Deal". אם הנשיא ביידן לא יצליח להבטיח את העברת חוק
ה-"Build Back Better", הוא יחמיץ את ההזדמנות הטובה ביותר אשר ניתנה לו בקונגרס, למנף את כוחה של הממשלה הפדרלית, לצמצם את פליטת הפחמן ולסיים את הניצול וההרסנות של תעשיית הדלקים המאובנים.
בהמשך, הנשיא ביידן חייב לעשות שימוש מלא בסמכותו הרגולטורית בכדי לסגור את הפער בין מה שהמדיניות הנוכחית יכולה להשיג – לבין מה שכדור הארץ צריך על מנת למנוע קטסטרופה אקלימית. ישנן מספר פעולות ביצועיות שהוא יכול לנקוט ב-2022 בכדי למקסם את התקדמות אקלימית:
- הכרזה על מצב חירום אקלימי לאומי תאפשר לעצור את יצוא הנפט ולהפנות את משאבי משרד ההגנה לביסוס משק האנרגיה על אנרגיה מתחדשת נקייה.
- להחזיר את האיסור על ייצוא נפט גולמי. המשך ייצוא דלקים מאובנים ברמות שיא, מקשה על הפחתת הפליטות המקומיות ומחליש עוד יותר את מעמדה של ארה"ב כמובילת אקלים עולמית. החזרת האיסור תוכל להוביל להפחתת פליטת הפחמן העולמית לכדי 73 עד 165 מיליון טונות של פחמן דו חמצני מדי שנה – שווה ערך לסגירת 19 עד 42 מפעלי פחם.
- הפסקת מתן היתרים פדרלים לקידוחי נפט וגז ואיסור על הקמת פרוייקטים חדשים של תשתיות דלקים פוסילים, לרבות מתקנים פטרוכימיים, ללא מתן היתרים לקידוחים באדמות ובמים פדרליים. הסדרת רפורמות רגולטוריות לשיפור בטיחותן של בארות קיימות וסגירת בארות עם ייצור נמוך, גיוס כספים להגנה על עובדים וקידום יצירת מקומות עבודה בסתימה בארות.
- יצירת לוח זמנים ברור לביטול סובסידיות מקומית וגלובלית לתעשיית הדלקים הפוסילים.
זיהוי וביטול "נקודות חמות" של זיהום על ידי הנחיית הסוכנות להגנת הסביבה לקבוע תקני זיהום מחמירים של מתקנים תעשייתיים ואזוריים לכלל התשתיות, והחלת תקני זיהום מקומיים ואזוריים חדשים המודדים השפעות מצטברות מכל שרשרת הייצור וההפקה של דלקים פוסילים.