אסון הזפת – מה יעלה בגורלם של בעלי החיים?

בימים אלה, כולנו מזועזעים ובצדק, מזיהום הזפת בים התיכון – מהחול המטונף, מהסלעים המושחרים ויותר מכל, מבעלי החיים המשלמים על הזלזול הרשלני בסביבה, בחייהם. את מלוא היקפו של הנזק אי אפשר כרגע לדעת אבל דבר אחד ברור – מאמצי השיקום יארכו שנים ולמערכת האקולוגית בים שלנו, ייקח ודאי עשורים להתאושש. מה עוד שטרם ידוע מה בדיוק הרכבו של החומר שנשפך לים ומה מקורו. 

מהי זפת, בעצם? כשנפט גולמי או תוצרי דלק מעובדים וכבדים אחרים דולפים אל הים, תכונותיהם הפיזיקליות משתנות. בעוד שבשעות הראשונות הדלק מתפשט ככתם נוזלי, רוחות ותנועת הגלים "שוברת" את הכתם לחלקים קטנים המתפזרים על שטח נרחב. תהליכים כימיים, פיזיקליים וביולוגיים שונים משנים את הרכב הנפט באופן משמעותי: הרכיבים הקלים יותר מתאדים ואילו הכבדים יותר מתערבבים עם המים ויוצרים מעין עיסה סמיכה ודביקה הרבה יותר מהחומר המקורי שנשפך. זו היא הזפת. הגלים והרוחות ממשיכים לשבור את גושי הזפת לגושים יותר ויותר קטנים, היכולים לנוע למרחק של מאות ואלפי קילומטרים ונותרים בסביבה הימית לפרקי זמן ארוכים מאוד. 

לזיהום זפת מגוון רחב של השפעות קשות על החיים בים. מלבד פגיעה פיזית ישירה וחנק, הזפת בעלת רעילות גבוהה בכל שלבי החיים של הדגים וחסרי החוליות, ועשויה עם הזמן לגרום להרס בתי גידול ולפגיעה בשרשרת המזון. דליפות נפט משחיתות באופן מסיבי את המערכות האקולוגיות הרגישות בסביבה הימית ואת חיי הבר התלויים בהן. מאמצי ניקוי ושיקום, גם הנרחבים שבהם, מצליחים לסלק חלק קטן בלבד מזיהום הנפט או הכימיקלים שדלפו, ואלה ממשיכים להרעיל את החי והצומח למשך דורות קדימה. בנוסף לפגיעה הישירה בבעלי החיים, זיהום הים והחופים מדלדל מקורות הכנסה ומשאב מזון חיוני לקהילות רבות הנסמכות עליהם למחייתן.  

מכוסים מכף רגל ועד ראש

מבין בעלי החיים, הרגישים ביותר לזיהום נפט בים הם העופות הימיים, במיוחד אלה הצפים על פני הים. השמן שעולה לשכבת המים העליונה, מלכלך את נוצותיהם ובכך מסיר את חסינותם למים ואת הבידוד התרמי שלהם, מה שעשוי לגרום להם למות מקור או מחום. הם מתקשים לפרוש את כנפיהם ולייצב את עצמם ובניסיונות עקרים להתנקות, הזיהום יכול לחדור למערכת העיכול שלהם ולהרעיל אותם. עופות המתלכלכים בנפט יכולים להביא אותו אל הקינים ובכך לגרום לכשל בבקיעה או להפרעות התפתחותיות בצאצאיהם ולנזק ארוך טווח. 

ללווייתנים, דולפינים וכלבי ים עשוי להיגרם נזק לעיניים כאשר הם עולים על פני המים כדי לנשום אבל חמור מכך, הם עלולים לשאוף את הנפט ולמות מחנק. בדליפות נפט קודמות בים התיכון, תועדה באזורים מסויימים ירידה של עד 43% באוכלוסיית הדגה המקומית. גם צבי ים כפי שראינו, פגיעים מאוד בפני זיהום נפט: בבית החולים לצבים של רשות הטבע והגנים, מטופלים לפחות שישה צבים נפגעי זפת, שחייהם ניצלו הודות לטיפול הרפואי ושיקומם יארך חודשים. הזפת הסמיכה מכסה את כל גופם – ראש, עיניים, נחיריים ונמצאת בחלל הפה, במערכת העיכול ובקיבה. צבים אחדים נמצאו מתים. 

כשהנפט נע אל עבר החוף, תנועת הגלים מערבבת אותו עם המים ובכך נפגעים גם מינים החיים על קרקעית הים או מינים החיים בחול אותו שוטפים מי הגאות המזוהמים. אולם אחד מבתי הגידול הנפגעים בצורה הקשה ביותר מזיהומי זפת בים הם הסלעים הנמצאים בקו המים. הזפת נצמדת אל הסלע והשקעים והחריצים שבו וכמעט בלתי אפשרי להסיר אותה, מה שמותיר את הסלעים האלה – בית גידול עשיר במיוחד במיני חסרי חוליות, אצות וצמחים, מזוהמים למשך שנים ואף עשורים. רבים מבעלי החיים שמוצאים בסלעים אלה בית הם חסרי החוליות הנצמדים אל הסלע ואינם זזים והזפת מכסה אותם ואת הצאצאיהם הצעירים. זפת הנמרחת על הסלעים פוגעת גם בצמחייה המקומית ומונעת את קיומם של חי וצומח בכל מקום בו היא נמצאת.

טבלאות הגידוד, שוניות סלעיות המצויות בקו הגאות והשפל של כ-10% מחופי ישראל, נמצאות גם בחופים שחוו פגיעה קשה מהזפת בים כמו ראש הנקרה ושמורת דור-הבונים. הן מהוות לא רק את המערכת האקולוגית העשירה ביותר ביצורים בחיים בים התיכון אלא גם בית גידול נדיר בעל חשיבות עולמית. הצינוריר הבונה, חילזון האחראי במידה רבה על עיצובה של השונית והגנתה מפני בלייה, כבר כמעט ונעלם כליל מחופי ישראל בגלל העלייה בטמפרטורת המים. היעלמותו צפויה להשפיע על מינים אחרים התלויים בסלע. בשוניות חיים מאות מינים של צמחים ובעלי חיים והן משמשות גם אתר תזונה לצבי ים. השוניות הסלעיות הן אי של יציבות בתוך סביבה דינמית וסוערת ובהן מגוון רחב של גומחות אקולוגיות בעלות מאפיינים שונים. בלוטון הים השטוח, החילזון ממין חופית חיוורת, בלוט הים הכוכבי, חילזון מסוג חד שן, אצות ושושנות ים הם רק שבריר מהעושר האקולוגי של טבלאות הגידוד, הנתון כעת בסכנה.

המפרץ נצבע שחור

ההיסטוריה של המאה האחרונה מלאה באירועי דליפה של דלקים פוסיליים ותוצריהם אל תוך הים, רובם ככולם הרסניים למערכת האקולוגיות, והמחיר אותו כולנו משלמים בשל כך – יקר באופן בלתי נתפס. ב-20.04.10 אירעה התפרצות בבאר נפט תת מימית במפרץ מקסיקו. ההתפרצות גרמה לפיצוץ קטלני על אסדת הקידוח "דיפווטר הורייזן" של התאגיד הפטרוכימי BP ולמה שנחשב האסון האקולוגי החמור בהיסטוריה. 

11 אנשי צוות נהרגו ו-35-60 אלף חביות נפט דלפו אל הים בכל יום, במשך 87 ימים ברציפות. כתם הנפט כיסה בשיאו שטח הגדול יותר מפי 8 משטחה של ישראל וכמות הנפט שדלפה מוערכת ב-780 מיליון ליטרים של נפט גולמי. במאמצי הניקוי והשיקום, בהם לקחו חלק כ-50 אלף בני אדם, נאספו רק כ-25% מכמות הנפט שדלפה. חומרים מפזרים רעילים שפוזרו על מנת לשבור את כתמי הנפט הגדולים, לא הפחיתו את כמות הזיהום אלא רק החמירו אותו בכך ששברו אותו לחלקיקים קטנים שהגבירו את רעילותו למינים מסויימים והקלו על כניסתו לשרשרת המזון הימית. 

השפעותיה של הדליפה בדיפווטר הורייזן על חיי הבר במפרץ מקסיקו היו באופן לא מפתיע, קטסטרופליות: מוערך כי מספר הציפורים שנפגעו באסון עומד על כ-82,000 פרטים ממעל 102 מינים שונים, מספר צבי הים בין 5,730-6,165 מחמישה מינים שונים הנתונים בסכנת הכחדה ואלפי יונקים ימיים כגון לווייתנים ודולפינים – מחצית מהם ולדות שנולדו מתים או יונקים צעירים. מספרם של הדגים וחסרי חוליות דוגמת אלמוגים, לובסטרים, סרטנים, צדפות, זואו-פלנקטון, כוכבי ים ואורגניזמים השוכנים בקרקעית החולית אינו ידוע. זיהום נפט עשוי להשפיע על המערכת האקולוגית במשך עשורים, ובהיותו חלק ממארג המזון – להוות סכנה לכלל החיים בים. 

הדליפה כיסתה כ-1700 ק"מ של חופים והסבה נזק עצום גם לצמחיית הים והחוף ובעלי החיים הנסמכים עליה – אצות, עצי מנגרוב וביצות, המהווים כולם אזורי קינון חשובים למיני ציפורים שונים ובתי גידול למגוון מינים, נפגעו וזוהמו. כדורי זפת המשיכו להיפלט אל החוף במשך 4 שנים לאחר האירוע ותעשיית הדיג קרסה כמעט לחלוטין לאחר איסור דיג בשטח שהיקפו 150 אלף קמ"ר. 5 שנים לאחר הדליפה נמצא כי תמותה בקרב דולפינים גבוהה במפרץ פי ארבעה מהנורמה, מספרם של חלק ממיני העופות באזור ירד בעשרות אחוזים ונצפתה התפתחות בלתי תקינה בקרב מינים רבים של דגים. בעוד שאין שום כוונה להשוות בין אסון הזפת לאסון דיפווטר הורייזן, חשוב להבין שכל זיהום פטרוכימי בים, מקטן ועד גדול, משמעו פגיעה ארוכת טווח במערכת אקולוגית חיונית, בבתי גידול ייחודיים ואף ביכולת ההתרבות של מינים רבים המצויים גם כך בסכנת הכחדה. המחיר שאנחנו נאלצים לשלם על ההתמכרות האנושית לשימוש בדלקים פוסיליים, במיוחד כאשר קיימות אלטרנטיביות בטוחות, יעילות וזולות בהרבה, הוא כזה שאי אפשר להסכים לו יותר. גם כך, בעשורים האחרונים נמצאים חופי ישראל תחת השפעה נרחבת של פעילות אנושית – פעולות פיתוח, מתקני התפלה, אסדות קידוח וצנרת גז, זיהום משפכים תעשייתיים וחקלאיים, פסולת פלסטיק, דיג אינטנסיבי, זיהום אור, רעש תת ימי, מינים פולשים וכמובן, התחממות משמעותית של מי הים בעקבות שינויי האקלים. כל עוד ישראל ממשיכה לאשר ולתכנן פרוייקטים נוספים של נפט וגז בים והלחץ על החי והצומח בים, רק ילך ויגבר.