חשבתם מה תעשו ביום שאחרי? תצאו לים, תפגשו חברים, תחבקו קרוב משפחה שהיה רחוק מכם כל הזמן הזה? תגיעו לעבודה ותלחצו ידיים או תתנו צ'אפחות לידיד שהתבדח אתכם בזום בשבועות האחרונים. ואולי פשוט לנסוע לאן שהוא, העיקר שיהיה רחוק ושהנוף יהיה שונה.
אולי חשבתם גם על דברים אחרים, דווקא על הדברים הטובים והמיוחדים בהם אנחנו מתנסים: גיליתם תכונה מיוחדת בבני המשפחה שלכם לאחר שביליתם הרבה זמן ביחד; דאגתם לשכן הבודד והרגשתם טוב עם זה; גיליתם מצבים בהם תפוקת העבודה שלכם עלתה פלאיים; ושכחתם פקקים מהם ועל הדרך האוויר היה יותר נקי!
משבר הקורונה הכניס אותנו לתקופה מאתגרת. המחייבת מאיתנו בראש ובראשונה התכנסות. התכנסות הביתה, פנימה. אנחנו פוגשים בה רגשות וחוויות לא פשוטים, של פחד, אי וודאות, עצב, כעס או תסכול. אבל בהתנסות הזו אנחנו חווים גם דברים אחרים: חמלה, ערבות, יצירתיות.
אל מול משבר גלובלי חסר תקדים בהיקפו, אנו יכולים להרגיש קצת חסרי ערך, אפילו לא טיפה בים, אלא קש שצף והולך עם הזרם.
לא.
העולם הוא יצירה והאדם הוא יוצר. אנחנו לא קש שהולך עם הזרם. אנחנו הזרם. אם נתחבר לפחד שבנו אז העולם שאחרי הקורונה יהיה עולם של איומים כי זה מה שהפחד רוצה; אבל אם נתחבר לחמלה וליצירתיות שבנו, נוכל לבנות ביחד עולם טוב יותר.
חג הפסח השנה הוא בסימן הקורונה. יש השנה בסדר הפסח, משהו שונה ומבוהל שבאופן פרדוקסלי הופך את הסדר הזה להכי ייחודי ומקורי, לחוויה שאולי מכל חוויה אחרת הקרובה לפסוקים שמתאים את ליל הסדר הראשון בהיסטוריה, כשבני ישראל עוד לא יצאו ממצרים:
וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; (שמות יב, יא-יב)
בארוחת סדר הפסח הראשונה בהיסטוריה, בני ישראל שהו בבידוד, אומנם בנסיבות שונות באופן מהותי משלנו ובכל זאת: סגורים ומסוגרים בבתיהם בליל הסדר בעוד הנגיף בא ומכה.
זאת הייתה האווירה שקדמה ליציאה לחרות. אווירה של הסתגרות מוחלטת ואז פריצה החוצה. באופן דומה, אנחנו מקיימים השנה את ליל הסדר בבידוד אבל יודעים שיגיע היום שאחרי הקורונה.
ארבעים שנות הנדודים במדבר לימדו את בני ישראל שחרות היא לא דבר מובן מאליו, ולכל הדעות הוא לא מתנה מן השמיים: הוא דורש עבודה, הרבה עבודה ותובנה אחת, לפחות: העולם שבו אנחנו נמצאים לא נתון לנו במתנה. אנחנו מעצבים אותו. פסח היא תקופת המעבר מעבדות לחירות. את החירות הזו ניצור יחד כציבור: נחלום, נייצר ובכך נחליט מה לגיטימי שיהיה בעולם של מחר ומה לא, מה מקובל ומה לא. אנחנו נשרטט את גבולות הגזרה החדשות. ביחד נכתוב את ההגדה של העולם אליו נשוב.
רוצים לסייע לנו לקבוע ביחד מה יהיה העולם שנשוב אליו? קחו חלק בסקר בן עשר שאלות המחבר בין מה שאנחנו חווים בתקופה הזו לבין העולם שאנו רוצים לשוב אליו.